פסק-דין בתיק עאח 12/08

1.         ערעור זה עניינו בהחלטת השופט אייל אברהמי מבית הדין האזורי בירושלים מיום 30.12.2007 שלא לפסול עצמו מלישב בדין בערעור שהגישה המערערת (להלן: החברה) על החלטת הרשמת בר"ג-הירשברג מיום 6.11.2007 (עב 2952/07).

2.         וזה רקע הדברים: בבית הדין האזורי בירושלים מתבררת תביעה שהגיש המשיב 1, אזרח תורכיה, לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת העסקתו בחברה וסיומה (עב' 1959/07). לטענת המשיב 1, הוא הועסק על ידי החברה בעבודות בנייה החל מספטמבר 2001 ועד מאי 2005, מועד בו פוטר מעבודתו לאחר שהחברה לא חידשה את אשרת עבודתו בישראל.

            עם הגשת תביעתו לבית הדין האזורי, הגיש המשיב 1 בקשה לדחיית תשלום האגרה בעד תביעתו מכח תקנה 6(א)(4) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשכ"ט-1969 (בש"א 1614/07). רשמת בית הדין האזורי בירושלים דחתה את הבקשה לדחיית תשלום האגרה בהחלטה מיום 6.11.2007, וקבעה כי המשיב 1 נדרש לשלם את האגרה בעד תביעתו בתוך 14 יום (להלן: החלטת הרשמת). החלטה דומה ניתנה בשתי תובענות נוספות המתבררות בפני בית הדין האזורי בירושלים (עב 2950/07, עב 2951/07).

            ערעור שהגיש המשיב 1 על החלטת הרשמת (עב 2952/07) נקבע לדיון בפני השופט אייל אברהמי.

            בהחלטת השופט אברהמי מיום 11.12.2007, עוכב ביצוע החלטת הרשמת עד להכרעה בערעור, ונקבע כך: "לאחר הכרעה בערעור שבפני יבוררו שלוש התביעות בנפרד אלא אם תנתן החלטה אחרת".

                החברה פנתה לבית הדין האזורי בירושלים בבקשה כי יבהיר את מקור סמכותו לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת. זאת, בטרם ניתנה החלטת הרשמת בבקשה לעיכוב ביצוע, ומבלי שהונחה בפניו בקשה בעניין. עוד התבקש בית הדין האזורי להבהיר את קביעתו, כי לאחר הכרעה בערעור תבוררנה שלוש התביעות בנפרד או במאוחד.

                בהחלטה מיום 20.12.2007 קבע השופט אברהמי, כי אין בהחלטתו מיום 11.12.2007 משום הבעת דעה באשר לסיכויי הערעור בעניין דחיית האגרה. עוד נקבע, כי עיכוב ביצוע החלטת הרשמת נדרש על מנת לקיים את הדיון בערעור על החלטתה, וניתן מכח סמכותה הטבועה של ערכאת הערעור.

            עובר למתן החלטת השופט אברהמי בבקשת ההבהרה, הגישה החברה לבית הדין האזורי בירושלים בקשה לפסילת השופט אברהמי מלדון בערעור שהגיש המשיב 1 על החלטת הרשמת, כמו גם בערעורים הנוספים העומדים לבירור בפני בית הדין האזורי בירושלים באותה סוגיה.

נימוקי בקשת הפסלות והחלטת השופט אברהמי

3.         הטעמים העומדים ביסוד בקשת הפסלות הם אלה: השופט אברהמי גיבש דעתו באשר לסיכויי הערעור שעה שהחליט ללא סמכות שבדין לעכב את החלטות הרשמות בדבר תשלום האגרה. "גמירות דעתו" של בית הדין האזורי באשר לתוצאת הערעור ניכרת על פניה, לטענת החברה, גם נוכח התבטאותו בהחלטה מיום 11.12.2007 כי "לאחר הכרעה בערעור שבפני יבוררו שלוש התביעות בנפרד אלא אם תנתן החלטה אחרת" [ההדגשה הוספה - ס.א].

                 בהחלטה מיום 30.12.2007, דחה השופט אברהמי את הבקשה לפסלות שופט וקבע, כי אין בהחלטה בעניין עיכוב הביצוע משום הבעת דעה לגופו של ערעור או כדי להצביע על כך שדעתו "ננעלה". מדובר בהחלטה שיפוטית שאינה יוצרת נסיבות העולות כדי חשש ממשי למשוא פנים. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

הטענות בערעור

4.         המערערת חזרה על טענותיה בפני בית הדין האזורי שהן, בקליפת אגוז, אלה: עיכוב ביצוע החלטותיהן של הרשמות על ידי השופט אברהמי בטרם ניתנו החלטות הרשמות בבקשה לעיכוב ביצוע ומבלי שהונחה בפניו בקשה בעניין, מצביעה על גיבוש עמדה נחרצת באשר לתוצאת הערעור בעניין דחיית תשלום האגרה. בדומה, קביעתו של השופט אברהמי לפיה לאחר הכרעה בערעור יבוררו שלוש התובענות, מצביעה אף היא על גיבוש עמדה נחרצת באשר לתוצאת הערעור.

            המשיבים לא הגישו תשובתם לערעור.

הכרעה

5.         סוגיית פסלות שופט מוסדרת ב סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אמת המידה הכללית שקבע המחוקק לפסילת בעל תפקיד שיפוטי הוא בקיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לאמור, האם קיימות נסיבות המצביעות על אפשרות ממשית כי דעתו של היושב בדין "ננעלה" וכי נתגבשה דעתו באופן בו לא יוכל להכריע בתובענה באופן אובייקטיבי.

     הלכה פסוקה היא, כי המבחן לעניין קיומו של חשש ממשי למשוא פנים הוא אובייקטיבי ואינו מבוסס על רגשותיו והשקפותיו של בעל הדין ושל עורך הדין  (ראה: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, בעמוד 115, ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, ע"פ 3287/90 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 712). על כן, לא ניתן לפסול שופט רק בשל תחושתו של צד לדיון כי דעתו של השופט ננעלה באשר לתוצאת ההליך.

      נתתי דעתי לטיעוניה של המערערת ולנסיבות העומדות ביסוד הערעור,  ולא מצאתי כי יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול הערעורים על ידי השופט אברהמי.

    טענתה המרכזית של החברה הנה, כי החלטת השופט אברהמי בדבר עיכוב ביצוע החלטות הרשמות והתבטאותו במסגרת ההחלטה מיום 11.12.2007, מצביעות על דעה מגובשת באשר לתוצאת הערעורים הנדונים בפניו.

נפסק לא אחת, כי דיני הפסלות אינם כלי השגה על תוכנן של החלטות שיפוטיות. דיני הפסלות עניינם בכשירות על התפקיד שיפוטי לישב בדין בשל טענה לפגיעה ביכולת האובייקטיביות השיפוטית במקרה קונקרטי. זאת, להבדיל מבחינת גוף ההחלטה ותוכנה הנעשית בדרך של ערעור (ראה: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, בעמוד 43-44). בהתאם, ההשגה על החלטת השופט אברהמי בעניין עיכוב הביצוע, מקומה להישמע במסגרת ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין. טיעוניה של המערערת בעניין מקור סמכותו של בית הדין האזורי מקומן להתברר אף הן במסגרת זו.

            אשר ליתר טענותיה של החברה, לא מצאתי כי הן מבססות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופט אברהמי. בתוך כך, אין בקביעתו של השופט אברהמי בהחלטה מיום 11.12.2007, כי שלוש התביעות "יבוררו", כדי להצביע על כך שדעתו "ננעלה" או כי לא יוכל להכריע בערעורים ללא פניות.

6.         סוף דבר - הערעור נדחה.