פסק-דין בתיק עאח 11/08

1.         לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת דיתה פרוז'ינין; בשא 2340/07 בתיק עיקרי 1308/05), מיום 20.12.2007 שלא לפסול עצמו מלישב בדין.

2.         המערער הינו רואה חשבון ויועץ פיננסי, אשר הגיש תביעה לבית הדין האזורי בסכום כולל של 5.5 מיליוני שקלים חדשים, בהם זכויות כלכליות שונות הנובעות מקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיבות, וכן סכומים המגיעים לו, לטענתו, מכוח הסכם ההעסקה ביניהם. יצוין, כי ההליך מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות, וכי אחת השאלות הנתונות במחלוקת בין הצדדים עניינה בעצם קיומם של יחסי העובד ומעביד.

3.         ביום 3.12.2007 הוגשה לבית הדין האזורי בקשת לפסילת השופטת היושבת לדין. בין היתר, טען המערער, כי בתום דיון ההוכחות שנערך ביום 8.11.2007, הביעה השופטת היושבת לדין את דעתה באשר לסיכויי התביעה, ובין היתר אמרה, כי " בבית הדין התנהלו כבר תיקים גדולים כאלה...והתיקים נגמרים בסדרי גודל של 10%-20%...הרבה פחות ממה שהתובע תובע...אני לא רואה איך אתם עוברים את המשוכה של יחסי עובד מעביד...יכול להיות שאם התביעה תדחה תהיה עילת תביעה בבית משפט אחר/שלום...". לטענת המערער יש בדברים אלו כדי להצביע על כי "ננעלה" דעתו של בית הדין האזורי באשר להליך התלוי ועומד בפניו, וזאת עוד בטרם הסתיימה פרשת התביעה בתיק.

                  הוסיף המערער וטען, כי השופטת הפרה את חובת הגילוי הנאות עת בחרה שלא להסב את תשומת לב הצדדים כי בינה לבין בא כוח המשיבות התקיימו בעבר יחסי עובד ומעביד. 

4.         בית הדין האזורי דחה את בקשת הפסילה, ביום 20.12.2007, וזאת תוך שהשופטת הבהירה, כי בתום הדיון האמור אכן מצאה היא לנכון לומר דברים הנוגעים לסיכויים ולסיכונים בתיק, כפי שנראה היה לה בשלב בו מצוי היה ההליך. עם זאת, המערער הוציא את הדברים מהקשרם באופן הצגתו אותם.      

                  בנוסף, הבהירה השופטת כי היא הועסקה כשכירה במשרדו של בא כוח המשיבות לפני למעלה מ-12 שנה, וכי מאז ועד היום, אין בין הצדדים קשר כלשהו, לא מקצועי ולא חברתי, ובא כוח המשיבות מופיע בפניה בעניין שבשגרה.

5.         במסגרת הערעור שלפני, חזר המערער בעיקרם של דברים על טיעוניו כפי שהובאו בפני בית הדין האזורי, והוסיף וטען כי דברי השופטת בתום הדיון ביום 8.11.2007 נאמרו לאחר מחשבה וניתוח משפטי, ועל כן, ולאור השלב בו מצוי ההליך " אין להניח שכב' השופטת תוכל להתגבר או לשנות במשהו מהעמדות המוצקות, עובדתיות ומשפטיות, שהיא בחרה באופן נחרץ כל כך להביע".  

      המערער שב וטען, כי השופטת הפרה את חובת הגילוי הנאות עת בחרה שלא להסב את תשומת לב הצדדים כי בינה לבין בא כוח המשיבות התקיימו בעבר יחסי עובד ומעביד. 

                  מנגד, תומכות המשיבות בהחלטת בית הדין האזורי מנימוקיו, ומוסיפות וטוענות כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך רצון לעכב ולסרבל את ההליכים בתיק, וכן מדגישים כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר - 25 יום לאחר הדיון האמור, ולאחר שהוגשו שתי בקשות נוספות לבית הדין, שעניינן תיקון פרוטוקול וזימון עדים.

6.         לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני במסגרת הערעור, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני מחליט כי דין הערעור להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת עיתוי הגשת בקשת הפסילה. 

      הלכה מושרשת וידועה היא, כי על מנת שתקום עילת פסילה, מוטלת על בעל הדין החובה להראות כיקיימות נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין די בקיומו של חשש או חשד בלבד, ונימוקי הפסילה ייבחנו בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן (ראו: מ' שמגר על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 106).

      במקרה דנא, לא מצאתי כי יש בדברי בית הדין האזורי בתום הדיון ביום 8.11.2007 כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. כבר נפסק לא אחת בעבר, כי התבטאויות של שופט במהלך דיון, אף אם אינן ראויות או רצויות, אינן מהוות  כשלעצמן עדות לגיבוש דעה נחרצת של שופט (ראו: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, הוצאת לשכת עורכי הדין, התשס"ו-2006, בעמוד 192 והאסמכתאות המובאות שם). ויותר מכך, במקרה שלפני אף לא מצאתי כי התבטאויותיה של השופטת הן מסוג אותן התבטאויות שעדיף שלא היו נאמרות. במהלך דיון רשאי שופט לחוות את דעתו על סיכויי התביעה או ההגנה ולהסב את תשומת לבם לפסיקה קיימת הקשורה לעניינם. אין בדברים אלו כדי להצביע על גיבוש עמדתה של השופטת, כפי שניסה המערער לשכנעני בנימוקיו.

      יצוין, כי לא מן הנמנע שתחושותיו הסובייקטיביות של המערער מביאים אותו להאמין כי התבטאויותיה של השופטת מצביעות על משוא פנים, ואולם, על מנת להקים עילת פסילה, על התחושה הסובייקטיבית להיות מלווה בנתונים אובייקטיבים (ראו: ע"א 4752/07 נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ' עו"ד שמעון לביא, ניתן ביום 31.7.2007; ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39; ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע, ניתן ביום 28.7.2003)).

7.         אשר לטענתו של המערער לפיה הפרה השופטת את חובת הגילוי הנאות כאשר לא הודיעה על כי הועסקה בעבר כשכירה במשרדו של בא כוח המשיבות - דין טענה זו להידחות.

      כפי האמור בהחלטת בית הדין האזורי מושא ערעור דנא, השופטת הועסקה כשכירה במשרדו של בא כוח המשיבות לפני למעלה מ-12 שנה. מאז ועד היום, אין בין הצדדים קשר כלשהו, לא מקצועי ולא חברתי. בהתחשב בזמן הרב שחלף, בטיב יחסיהם נכון להיום, ובעובדה שהמדובר בעורך דין אשר מרבה להופיע בפניה כעניין שבשגרה, לא מצאתי כי יש ממש בטענת אי גילוי נאות מצד השופטת, ובוודאי שאין בכך כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים.

      מעבר לנדרש אציין בהקשר זה, כי סעיף 15(ב)(4) ל כללי אתיקה לשופטים, תשס"ז-2007 אשר פורסמו ביום 30.5.2007 קובע כי שופט לא ישב בדין אם " עורך דין המייצג בעל דין היה שותפו של השופט ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז היותם שותפים". במקרה שלפנינו, לא דובר בשותפות בין השופטת לבין בא כוח המשיבות, כי אם ביחסי עובד ומעביד אשר מטבעם הינם יחסים פחות קרובים מיחסי שותפות, וכן מדובר על יחסים אשר מאז ניתוקם חלף הרבה מעבר לחמש שנים. 

8.         סוף דבר - הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ח  באדר א' תשס"ח (5 במרץ 2008) ותישלח לצדדים.

                                                                                    סטיב אדלר,

                                                                                    נשיא