פסק-דין בתיק עא 9664/06

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 22/10/06 בת"א 12901/04, אשר קיבל את תביעת המשיבה כנגד המערער וחייבו לאחר שמיעת ראיות לשלם למשיבה את סכום התביעה, ללא חיוב בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין. ביחס לשני הצדדים האחרים בתיק, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

2.       המשיבה הגישה תביעה כנגד המערער וכנגד שני נתבעים נוספים לתשלום בגין סחורה שסופקה להם לאחר שהשיקים שניתנו תמורתה לא נפרעו. כנגד שני הנתבעים הנוספים ניתן פסק-דין בהעדר הגנה. אשר למערער, טענה המשיבה בתביעתה, כי המערער הגיע למשרדיה, כשהוא מתחזה לנתבע 2 ומציג עצמו כמנהלה של הנתבעת 3. המערער הזמין מן המשיב הסחורה ונתן למשיבה שיקים של הנתבעת 2. המערער הכחיש את טענות המשיבה, וטען, כי הוא מעולם לא התקשר עם המשיבה, לא בשמו ולא בשם אחר, ולא התחזה לאדם אחר. לטענתו, הוא רק התלווה לנתבע 2 (מנהלה של נתבעת  3), כאשר הלה ניהל משא ומתן עם המשיבה לגבי רכישת הסחורה. עוד טען המערער, כי לא הוכח שהמשיבה סיפקה לו סחורה ומהו גובה החוב.

3.       בית-משפט קמא עמד על כך שקיימים חסרים בראיות התביעה, אך אף על פי כן החליט כי בסופו של דבר הוכיחה המשיבה את תביעתה ברמה של מאזן הסתברויות, ועל כן ניתן לקבלה.

4.       לעניין הוכחת קיומה של העסקה ציינה השופטת המלומדת של בית משפט קמא, כי המשיבה לא העידה את מנהליה לעניין העסקה שנערכה, וכי לשתי העדות שהעידו מטעם המשיבה לא היה מידע בעניין. כמו כן, לא הציגה המשיבה את תעודות המשלוח ואת ספרי הנהלת החשבונות המתעדים את העסקאות. אף על פי כן, הגיע בית-משפט קמא למסקנה, כי אין לדחות את התביעה, משום שהמערער עצמו הודה, כי נכח במשרדי המשיבה כאשר התקיים משא ומתן לרכישת הסחורה. בנוסף, גב' כחלון (אחת מעובדות המשיבה) העידה כי היא רשמה את ההזמנה, ומכאן ניתן ללמוד כי המשא ומתן השתכלל לכלל הזמנה ולכדי ביצוע. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי אכן הייתה התקשרות, הוזמנה סחורה, והיא נשלחה לייעודה.

5.       אשר להוכחת אי התשלום עבור הסחורה, גם כאן עמד בית-משפט קמא על מחדליה של המשיבה: צילומי השקים צורפו לכתב התביעה בלבד ולא צורפו לתצהירי המשיבה, ואיש מעדי המשיבה אף לא העיד מה עלה בגורל השיקים: האם הוצגו לפירעון, אם לאו. אולם גם בנקודה זו, הגיע בית-משפט קמא לכלל מסקנה, כי די בחומר הקיים, כדי לתמוך, אף אם בדוחק, בגירסת המשיבה. בית-משפט קמא סבר, כי משאין מחלוקת כי צילום השקים מתאים למקור, וכי מאחר שהשיקים הם רק ראיה לתמיכה בתביעה הכספית, שהרי לא מדובר בתביעה שטרית, התרפא הפגם של הגשתם שלא על דרך תצהיר. בשים לב לכך, ולאור עדותה של גב' מויאל (עדה נוספת שעבדה אצל המשיבה) שלפיה התשלום עבור העסקה ניתן בשיקים דחויים, ניתן לקבוע שהשקים ניתנו למשיבה כנגד הסחורה.

6.       על סמך מכלול האמור לעיל קבע בית-משפט קמא, כי המשיבה הצליחה להוכיח ברמה של מאזן ההסתברויות, כי הייתה עסקה, כי נשלחה סחורה, כי ניתנו שיקים עבור הסחורה אשר לא נפדו, וכי התמורה לא נתקבלה.

7.       אשר לחבותו של המערער, קבע בית-משפט קמא כי הוא נותן אמון מלא בעדויות מטעם המשיבה. עדות המשיבה זיהו את המערער כמי שהגיע למשרדי המשיבה והזמין סחורה. מן העבר השני, עדותו של המערער נראתה תמוהה בעיני בית-המשפט, לא הובהר מדוע התלווה המערער לנתבע 2, ואף לא הוסבר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם הנתבע 2 לתמיכה בגרסתו של המערער.

8.       אשר על כן קבע בית-משפט קמא, כי המערער הוא שיצר את ההתקשרות עם המשיבה וביצע את ההזמנות, על אף שהזדהה בשמו של הנתבע 2. לאור האמור לעיל, ומאחר שהמערער אף לא טען כי ביצע את ההתקשרות עבור הנתבעת 3, נקבע, כי הוא ביצע את ההתקשרות באופן אישי עבור עצמו, ועל כן יש לחייבו אישית בסכום התביעה. בית המשפט הוסיף, בסיום פסק הדין, כי לא ראה לחייב את המערער בהוצאות, עקב התנהלות התיק ודרך הצגת הראיות על-ידי המשיבה.

9.       המערער לא השלים עם תוצאות פסק דינו של בית-משפט השלום, והגיש את הערעור דנן.

10.     לטענת המערער, לא ניתן היה לקבל את התביעה בשל העדר עילה וחוסר ראיות. המשיבה לא הוכיחה את טענתה, שלפיה סיפקה למערער או לנתבעים סחורה בסכום הנתבע. עוד נטען, כי לא היה מקום לקבל את השיקים כראיה, מכיוון שתצלומי השיקים צורפו לכתב התביעה בלבד. מכאן שלא ניתן היה להסתמך עליהם ואף לקבוע על בסיסם את סכום התביעה. ממילא, לא הוכח כי השיקים ניתנו בתמורה לסחורה הנטענת או כי הם לא נפרעו.

11.     לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בממצאי המהימנות ובקביעות העובדתיות של בית-משפט קמא, אשר העדיף את העדויות מטעמה על פני עדותו של המערער. אשר לטענה בדבר קבלת השיקים כראיה, חזרה המשיבה על נימוקיו של בית-משפט קמא, והוסיפה כי בית-משפט קמא היה מוסמך מכוח סמכותו לרפא פגם בהליך לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת.

12.     אכן, חלק מהממצאים בתיק, מבוססים על התרשמות השופטת המלומדת מן העדים, ובאלה, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.

13.     ברם, גם אם נניח כי אכן המערער הגיע למשרדי המשיבה, נפגש עם העדות והיה מעורב בהזמנה, עדיין לא הוכח אחד האלמנטים המרכזיים של התביעה, שהוא: סכום התביעה. המידע באשר לסכום ההזמנה הוא בידיעת המשיבה והמסמכים המוכיחים זאת (הזמנה, תעודות משלוח ועוד) נמצאים בשליטתה של המשיבה. הימנעותה של המשיבה להגיש מסמכים אלה כראיות מטעמה פועלת  לחובתה, שכן ההנחה היא, שלו היו מוגשים היו טופחים על פניה של גירסתה. כך הם פני הדברים גם באשר להימנעותה של המשיבה להעיד את מנהליה על העיסקה ושוויה. בצילומי השיקים שצורפו על ידי המשיבה לכתב תביעתה אין כדי למלא את החסר, שכן אף לא אחד מעדיה של המשיבה אמר בעדותו, כי אלה הם השיקים שנמסרו על ידי המערער בתמורה להזמנה נשוא התביעה. בית משפט קמא ציין בהקשר זה, כי ב"כ המערער אישר שמדובר בצילומים נאמנים למקור, אך נוכח היעדרה של עדות הקושרת בין השיקים לבין ההזמנה, גם בדברים אלה אין כדי להוכיח, בבחינת יש מאין, את סכום התביעה.

          יתרה מזאת, השיקים האמורים לא התקבלו כלל כמוצגים, וההתייחסות אליהם הייתה כנספחים לכתב התביעה בלבד.

14.     עדיין מצויים אנו בשיטת משפט שבה על התובע החפץ לשנות את המצב המשפטי שהיה לפני הגשת התביעה, לעמוד בנטל הראייתי, ובלשון חז"ל: "המוציא מחברו  - עליו הראיה". כאמור לעיל, המשיבה לא הביאה ראיות כלשהן באשר לסכום העסקה, והמסקנה הבלתי נמנעת היא, כי התביעה לא הוכחה, אף לא על פי רמת הראיות הנדרשת במשפט האזרחי (כלשון בית משפט קמא 51%).

15.     התוצאה היא זו:

          א.      הערעור מתקבל.

          ב.       פסק-דינו של בית-משפט קמא - מבוטל.

ג.       המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסכום כולל של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.