פסק-דין בתיק עא 9649/06

1.        לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד), בת"א 19077/98, מיום 24.10.06, בגדרו נפסקו למערער (יליד 30.12.72) פיצויים בגין תאונת דרכים מיום 5.4.98. התאונה אירעה במהלך עבודתו של המערער כנהג משאית גרר לציוד כבד עת היה בן 25 לערך.

2.        שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית משפט קמא: הראשון - בתחום האורטופדיה (פרופ' ח' פוגרונד); והשני - בתחום הנוירולוגיה (פרופ' ע' אברמסקי). פרופ' פוגרונד קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור של 5% (בגין נזק לשריר ולגיד בקרסול השמאלי), וכן נכות נוספת בשיעור של 5% בגין צלקת מכערת ומכאיבה. פרופ' אברמסקי קבע בחוות-דעתו כי התאונה הסבה למערער פגיעה עצבית שהתגבשה לכלל נכות צמיתה בשיעור של 10%. הצדדים לא שלחו למומחים שאלות הבהרה ולא עמדו על חקירתם בבית המשפט. שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עומד אפוא על 18.775%.

3.        בפסק-דינו קבע בית משפט קמא, כי את הנכות הרפואית הצמיתה הנ"ל יש לתרגם לנכות תפקודית בשיעור של 17%. עם זאת, צוין בפסק הדין כי "בקביעה זו אין משום סוף פסוק, שהרי לא בהכרח מתקיימת זהות בין שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות" (פסקה 5 לפסק הדין). על-מנת לכמת את הפגיעה הממשית בכושר השתכרותו של המערער כתוצאה מהתאונה נסמך בית-משפט קמא על הנכות האורטופדית שנקבעה - כנקודת ייחוס בסיסית, כמו גם על טיבם של הנכות ועיסוק המערער, מידת הסתגלותו לעבודתו על-אף נכותו ושיקולים נוספים הכרוכים בכושר השתכרותו בהינתן מומו. לצורך עריכת תחשיב הנזק אף התחשב בית-משפט קמא במסד הראייתי הבא: תצהירו של המערער ועדותו בבית המשפט, שומות מתוקנות של מס הכנסה למרבית מבין תשע שנות העבודה לגביהן קיימים נתונים (1997-2005), תקציר שומה לשנת 2002, אישור יועץ מס לשנת 2005, דוחות רווח והפסד, וכן טופסי 126 (ביחס להעסקת עובדים). בנוסף, נסמך בית משפט קמא בפסיקתו על הסיוע שקיבל המערער מהוריו במשך ארבעת החודשים שלאחר התאונה ואולי יקבל גם בעתיד, וכן על מגבלות הניידות שיש להניח שחלות עליו לאור מומו.

           לפיכך, קבע בית משפט קמא כי המערער זכאי לפיצויים תחת ראשי הנזק ובסכומים שלהלן: נזק לא ממוני - 43,050 ש"ח; הפסדי השתכרות - על דרך האומדנא - בעבר - 80,000 ש"ח (מעבר לדמי הפגיעה), ולעתיד - 290,000 ש"ח; עזרה בעבר ולעתיד - 15,000 ש"ח; וניידות והוצאות - 30,000 ש"ח. התחשיב המלא, הכולל את ניכוי המענק שקיבל המערער מהמל"ל (בסך 70,422 ש"ח), מביאנו אפוא לתוצאה סופית של 387,628 ש"ח - הוא הפיצוי שפסקה הערכאה הדיונית.

4.        שמענו טענות הצדדים, ולדעתנו דין ערעור המערער להתקבל. אמנם, במבט ראשון נדמה כי בית משפט קמא אמד את ראשי הנזק באורח סביר ומאוזן בהתייחס למערך הנתונים העובדתיים שהוכחו במשפט. דא עקא, שפגיעתו של המערער ברגלו השמאלית הנה תפקודית מעצם טבעה, כל שכן נוכח עיסוקו כנהג גרר המצריך שימוש תדיר בה. אכן, האומדן לפיו יש לחשב את הפיצויים במקרה זה אינו מתמטי או חד-משמעי. אולם, לאור שיעור נכותו התפקודית של המערער (כאמור - 17%), היקף הכנסתו ואופי עיסוקו, נדמה כי פסיקת בית משפט קמא נטתה לצד הנמוך במידה המצדיקה התערבותנו. לסברתנו, לאחר עיון מעמיק בפסק הדין נשוא הערעור - בו מגולמת הערכת הנזק בהסתמך על אומדנים (לטעמנו, כאמור - שמחמירים יתר על המידה עם המערער) ולא על תחשיב מדויק שקשה ואף בלתי רצוי להתערב בו, נוכח טיב נכותו של המערער ונפקותה התפקודית המוגברת (כהנחת מוצא), יש להגדיל במידת-מה את הפיצוי בראש הנזק של הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד.  

           בבואנו להגדיל את סכום הפיצויים נחשבו אפוא על דרך האומדנא, שכן אף אנו ניצבים אל מול אותן מגבלות אובייקטיביות שאילצו את בית משפט קמא לפסוק באופן האמור (לדוגמא לפסיקת תוספת פיצויים על דרך האומדנא בערכאת הערעור, ראו: ע"א 1112/05 דוד טייב נ' אנואר אבו עראר ואח'; פסק דין מיום 14.3.07; פורסם במאגר נבו).   

5.        לאור המקובץ לעיל, הננו מקבלים בזאת את ערעור המערער ודוחים את ערעור המשיבה. המשיבה תשלם למערער 35,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ על סכום זה, זאת בנוסף לסכום שנפסק על-ידי בית משפט קמא. בנסיבות אלו, תשא המשיבה בהוצאות הליך זה בסך כולל של 5,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג בניסן תשס"ז (1 באפריל 2007), בהעדר הצדדים

ס ג ן   נ ש י א                                           ש ו פ ט                                  ש ו פ ט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: