פסק-דין בתיק עא 6011/05

השאלה שבמחלוקת

מהו הפירוש הנכון לדרך חישוב הריבית בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום. זו השאלה הנצרכת להכרעה בפסק דין זה.

רקע עובדתי

1.         פסק דין שניתן ביום 13.4.94 (ת.א. 18220/93 - כב' השופט י. צבן) בבית משפט השלום בירושלים, לבקשת המשיב, כנגד המערער ושניים נוספים, לאחר שחזרו בהם מבקשה למתן רשות להתגונן, קבע בפרק האופרטיבי כך:

"על סמך הכתוב בפרשת התביעה והנספחים ת/א - ת/ח, הנני מחייב את הנתבעים 2,1 ו - 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכום של 281,650 ש"ח, בצירוף ריבית על סכום זה המצטברת לקרן החוב בסוף כל רבע שנת לוח, ונושאת אף היא ריבית בשיעור 15.5% לשנה, מיום 1.10.93 - ועד לתשלום החוב בפועל. שער הריבית האמור, ומועדי צבירתה, ישתנו בכל פעם שישתנו אצל התובע...".

כן חויבו הנתבעים שם בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

משלא שילמו הנתבעים שם את החוב הפסוק הגיש המשיב דנן בקשה לביצוע פסק דין. הליכים נוספים נתקיימו בין הצדדים אך לא זה נשוא הדיון שבפנינו.

2.         ביום 14.6.04 הגיש המערער ללשכת ההוצאה לפועל בקשה ובה נטען כי חישוב החוב בתיק ההוצל"פ מוטעה והיה מקום לחשב את הריבית לפי סעיף 2א' לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המקסימלי), התש"ל-1970, ומאוחר יותר, ביום 13.7.04 הגיש בקשה להוספת טענות נוספות, במסגרת טענת "פרעתי".

3.         לאחר שנשמעו עדים לפני ראש ההוצאה לפועל, התמקדו טענותיו של המבקש בשני נושאים, כאשר רק אחת מהן רלוונטית לבקשה שלפניי, שכן אך בגינה הוגש ערעור זה. טענה זו התייחסה לדרך החישוב של הריבית אותה יש לבצע. לשיטתו של המערער, על פי נוסח פסק הדין, יש לחשב את הריבית דריבית אך ורק על מרכיב הריבית ולא על קרן החוב הנזכרת בפסק הדין.

4.         ראש ההוצאה לפועל דחה את טענתו של המערער וקבע, כי הוא מבקש לקרוא את פסק הדין בצורה מאולצת, המנסה להתחמק ממילותיו של פסק הדין, ושיעור הריבית שבנוסח פסק הדין מתייחס הן לריבית על סכום הקרן והן לריבית דריבית שנוספת לריבית על הקרן.

עוד הוסיף ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו, כי ערך בדיקה יחד עם הגזברות בהוצאה לפועל, וכי התיק נפתח בתוכנה החדשה של ההוצאה לפועל המעדכנת אוטומטית את הריבית הנהוגה בבנקים השונים ומעדכנת את פסקי הדין שניתנו לטובת הבנקים בהתאם, וכל החיובים והזיכויים בתיקו של המערער נערכו על פי תוכנה זו, בהתאם לנתונים הקבועים בפסק הדין.

5.         על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הוגש ערעור זה.

תמצית נימוקי הצדדים

6.         בערעורו שב ב"כ המערער וטוען, כי על פי נוסחו של פסק הדין יש לחשב את הריבית בשיעור של 15.5% על הריבית בלבד ולא על מרכיב הקרן בצירוף הריבית. היינו, כי אופן חישוב פסק הדין יהא כך: סכום קרן החוב, לכך תיווסף ריבית רבעונית משתנה בהתאם לשיעורי הריבית בבנק, וכי על מרכיב הריבית בלבד, שהצטברה במהלך ארבעת הרבעונים, תתווסף ריבית שנתית בגובה של 15.5%.

7.         ב"כ המשיב דוחה פרשנות זו. לשיטתו, כמי שניסח את הפורמט של פסק הדין, ועשה כך במשך כ - 30 שנה, הפרשנות המילולית מובילה למסקנה שאליה הגיע ראש ההוצאה לפועל, היינו, כי מידי רבעון מצטרפת ריבית יחסית לקרן ועל הסכום הכולל מצטרפת הריבית הנוספת.

דיון

8.         המחלוקת בין הצדדים נסבה לפרשנות האמור בפסק הדין ובעיקרה למילה "נושאת" - האם המילה זו נסובה על המילה "ריבית" בלבד, שהוזכרה קודם לכן, כטענת ב"כ המבקש, או שמא על הקרן והריבית שמצטברת לקרן בסוף כל רבעון, כטענת ב"כ המשיב.

9.         אין מקום לקבל פרשנותו של ב"כ המערער, כי הריבית הנזכרת ראשונה בפסק הדין אינה ידועה בעת מתן פסק הדין ויש להוסיפה. לכך אין מקום ואין צורך.

10.       כראש ההוצאה לפועל אף דעתי היא, כי הפרשנות של ב"כ המשיב היא הפרשנות הנכונה. הפרשנות אשר מבקש ב"כ המבקש ליתן למלים אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בפסק הדין. בפסק הדין נאמר "ונושאת אף היא". המילים "אף היא" באו לרבות, להוסיף, היינו שמלבד הריבית בשיעור שנתי של 15.5%, שנוספת על הריבית שנזכרה ראשונה, נוספת הריבית האמורה גם על הקרן. במילים אחרות: הריבית השנתית נוספת על הקרן והריבית הרבעונית יחדיו - המהווים יחידה אחת. לשיטתי, כל פרשנות אחרת אינה יכולה לעמוד מבלי לנסות לקרוא לתוך פסק הדין נתונים שאינם נמצאים בו. כך גם היא הפרשנות המעשית והתחשיבים של המונח "ריבית דריבית", שב"כ המערער מסכים שפסק הדין מתכוון למונח זה (ראה והשווה: ד"ר א. וינרוט, ריבית , שואב הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ח-1998, חלק א' עמ' 295 ואילך).

11.       אשר על כן, הערעור נדחה.