פסק-דין בתיק עא 5501/04

1. עניינו של תיק זה בערעור על שתי החלטות שנתן כב' השופט שפירא במסגרת ע"א 5379/04 בעת שכיהן כרשם בית משפט זה. הראשונה, מיום 28.6.04, נוגעת לפטור מאגרה, והשנייה, מיום 20.7.04, עניינה בהעברת הדיון לבית משפט השלום באשקלון. בשתי ההחלטות נדחו בקשותיו של המערער דכאן.

2. בקשותיו של המערער לפטור מאגרה והעברת דיון נגעו לערעור שביקש להגיש על החלטת ביניים של כב' השופט נעם סולברג, בעת שכיהן כשופט בבית משפט השלום בירושלים, לפיה בקשותיו של המערער לפטור מאגרה ולהעברת הדיון מירושלים לאשקלון יידונו בקדם משפט.

3. כב' השופט שפירא דחה את בקשתו של המערער לפטור מאגרה על סמך נתונים כספיים שהוגשו לפניו, ואת הבקשה להעברת דיון - לפי שאין בית משפט השלום באשקלון יושב כערכאת ערעור על בית משפט השלום בירושלים.

4. מאז הוגש הערעור ועד היום ביקש המערער פעמים רבות לאורך כל השנים מאז הגשת הערעור בשנת 2004 לדחות את מועדי הדיון, עקב מצבו הרפואי. לאחר דחיות אין קץ קבעתי כי אדון בתיק על פי החומר שבכתב.

5. בתיק זה לא הוגשו כל נתונים מעודכנים על מצבו הכספי של המערער, ובמקום זאת הסתפק המערער בהגשת החלטות רבות שניתנו בעניינו על ידי שופטים שונים בערכאות שונות, ואשר פטרו אותו מאגרה.

6. באשר לבקשתו להעברת דיון, הרי שזו בוססה על מסמכים רפואיים שונים האמורים לגלות מצב בריאותי שאינו מאפשר נסיעה לירושלים לשם קיום הדיון.

7. לאחר שעיינתי בחומר הרב שצירף המערער, הן זה המתייחס להליך שבפניי והן זה המתייחס להליכים האחרים הרבים שמנהל המערער, החלטתי כי דין הערעור להידחות.

8. באשר לאגרה, לא הוצגה בפניי כל ראיה ישירה למצב הכלכלי, ולו בדמות פירוט מינימאלי של הכנסות והוצאות. כן לא הוצגה כל עובדה חדשה אשר תצדיק סטייה מהחלטתו של השופט שפירא (עת כיהן כרשם).

9. זאת ועוד, ההחלטות שהגיש המערער כאסמכתא המצדיקה לפטור אותו מאגרה היוו דווקא אסמכתא לדבר אחר, והוא החשד שהמערער משתמש לרעה בזכות הגישה לערכאות, כדי לנהל הליכי סרק רבים וממושכים, אשר אינם מגלים עילה, תוך פגיעה הן בנתבעים השונים, והן בציבור כולו באמצעות השחתת זמנו של בית המשפט.  נראה כי אף ההליך שבפניי אינו מגלה עילה, ודי בכך, גם אילו היה מוכח מצבו הכלכלי של המערער כקשה, לדחות את בקשתו.

10. באשר לבקשה להעברת מקום דיון - מעבר לנימוקו הנכון של כב' השופט שפירא, בו לא מצאתי מקום להתערב, נראה כי המסמכים הרפואיים עליהם משתית המבקש את בקשתו אינם ראויים ואינם מספקים, גם לו היו הנסיבות אחרות. האישורים הרפואיים כולם של רופאי קופת חולים, ולא של רופאים מומחים, והם מתארים תלונות של המערער, ולא ממצאים רפואיים. עוד מופיעה בשולי רבים מאישורים אלה המלצה ישירה להעביר את הדיון לבית משפט קרוב, או להתיר למערער שלא להתייצב לדיונים אליהם עליו לנסוע. תוספת זו לאישורים מלמדת כי מדובר באישורים מגמתיים, אותם דורש המערער לצורך ענייניו המשפטיים, ויכול כי אף הוא אחראי ל"חלק האופרטיבי" שבהם. אישורים מסוג זה אינם יכולים להוות ראיה, שכן התערבותו של המערער שוללת מהם את כוחם האובייקטיבי.

11. לבסוף, המערער הוא יוזם ההליך דנן, ולכן יש להטיל עליו, בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, אחריות מוגברת לקיים את הדיון באופן יעיל וללא הכבדה על המעורבים האחרים. ללא ראיה רפואית משכנעת, אין מקום להתיר למבקש לבחור לו את מקום הדיון כרצונו ועל פי נוחותו, תוך ויתור על הנימוקים הענייניים שבעקרון הסמכות המקומית.

12. התוצאה היא, כאמור, כי הערעור נדחה.

13. נוכח התוצאה ונסיבות התיק מן הראוי היה לפסוק הוצאות, ואף על הצד הגבוה. למרות זאת, לאור העובדה שהמשיב הגיב רק פעם אחת במהלך כל התיק, מאחר שאין מדובר בתביעות סדרתיות כלפי משיב זה, ומתוך התחשבות בטענותיו של המערער (הגם שלא הוכחו, כאמור), אני נמנע מהטלת הוצאות במקרה זה. אני ממליץ למערער לקחת אל ליבו את הערותיי בפסק דין זה, לשקול היטב את ההליכים המנוהלים על ידו, שכן לא מן הנמנע כי במקרה אחר ייפסקו כנגדו הוצאות.

14.  המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י' בחשון, תשס"ח (22 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: