פסק-דין בתיק עא 4715/07

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת. שרון-נתנאל) מיום 30/5/07 בת.א. 6505/03 לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 36,327 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ על שכה"ט ואגרות התביעה שכנגד וכן קבעה שהמשיבה זכאית היתה לקזז את הסכום של 119,200 ש"ח כפיצוי מוסכם.

ב.         העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בתאריך 4/4/00 נחתם בין המערערת לבין המשיבה הסכם לעבודות הרחבה ושיפוצים של מבנה משרדים, חדר אוכל, ומבנה השער, במפעלה של המשיבה כשהתמורה הכספית הכוללת בהסכם הועמדה על 1,192,000 ש"ח לפני מע"מ וכן נקבע לוח זמנים לביצוע העבודות שבהסכם מיום 11/4/00 עד 13/7/00.

לטענת המערערת, כל העבודות בהסכם בוצעו על ידה לשביעות רצונה של המשיבה וזאת למרות הקשיים שהערימה המשיבה ועל אף שינויים שבוצעו במהלך העבודה ועיכובים שנגרמו בעטייה של המשיבה.

נטען בתביעה, שלמרות שהעבודות נמסרו למשיבה, מעכבת זו שלא כדין, סכום של 119,200 ש"ח המהווים 10% מהיקף התמורה שבגין העבודות בהסכם. כמו כן נטען, שהמערערת ביצעה עבודות נוספות שאושרו לתשלום על ידי המפקח מטעם המשיבה ובתמורתן זכאית המערערת לסכום של 173,405 ש"ח.

ג.          המשיבה (שאף הגישה תביעה שכנגד) טוענת, שההסכם בין הצדדים הינו פאושאלי, ללא שינויים וללא עבודות נוספות וכי המערערת לא ביצעה את כל העבודה ועלות העבודה שלא בוצעה מסתכמת ב - 103,276 ש"ח. כמו כן, טוענת המשיבה שהיא ביצעה תיקונים בעלות של 27,828 ש"ח.

עמדת המשיבה היא, שטענת המערערת בנוגע לתשלום המגיע לה עבור עבודות נוספות, הועלתה רק כמשקל נגד לדרישת המשיבה לפיצוי בגין איחור במסירת העבודות.

לטענת המשיבה, הציגה בפניה המערערת מצג כאילו היא מיומנת ובעלת כישורים לביצוע העבודות כנדרש ואילו בפועל, טיב העבודות שביצעה המערערת הינו ירוד וקבלני המשנה שעבדו מטעמה, פעלו בחוסר תיאום והיו חסרי מיומנות. לטענת המשיבה, לא עמדה המערערת בלוח הזמנים הקבוע בהסכם ואף לא באורכות שניתנו לה לסיום העבודות.

טוענת המשיבה, שהואיל והמערערת מסרה את העבודות באיחור של למעלה מ - 10 שבועות, זכאית המשיבה לפיצוי מוסכם בשווי של 10% מן התמורה החוזית, משמע, 119,200 ש"ח. בנוסף תבעה המשיבה בתביעתה פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

ד.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו (שניתן, בהסכמת הצדדים, על סמך החומר שהוגש לתיק בית המשפט, תצהירים וסיכומים אך ללא חקירות) שהעובדה שההסכם בין הצדדים הינו פאושאלי במקורו, אינה שוללת תשלום עבור עבודות נוספות מעבר לאלה הנקובות בהסכם. כל עבודה שאינה נזכרת או מפורטת במפרט הטכני, בכתב הכמויות, ובתוכניות הבניה, איננה כלולה במחיר הפאושאלי של ההסכם ויש לשלם עבורה בנפרד.

מכאן, מסקנת בית משפט קמא, שככל שהמערערת הוכיחה שבוצעו על ידה עבודות נוספות, שלא היו כלולות מלכתחילה בעבודות המוסכמות, זכאית המערערת לתוספת תשלום עבורן.

ה.         בית משפט קמא דן בצורה מפורטת בפסק דינו בשאלה, מה השווי הכספי שמגיע למערערת בגין העבודות הנוספות שהיא ביצעה, ולאחר שבית משפט קמא דן בהרחבה במסמכים כפי  שהונחו בפניו, ובטיעוניהם של הצדדים, קבע שהתוספת המגיעה למערערת בגין העבודות הנוספות היא 71,126 ש"ח נכון ליום 3/5/01.

נציין כבר עתה שאיננו רואים מקום להתערבותה של ערכאת הערעור במסקנתו וקביעתו זו של בית משפט קמא, המבוססת כראוי על התשתית הראייתית כפי שהונחה בפניו, ולאחר שהנימוקים לכך פורטו בהרחבה בפסק הדין נשוא הערעור.

ו.          עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא, בבואו לדון בשאלת הפיגור בלוח הזמנים והפיצוי המוסכם, שחלק מן העיכובים בביצוע עבודתה של המערערת נגרמו בעטייה של המשיבה, אך מדובר ב - 16 ימים בלבד.

לאחר שבית משפט קמא עיין במסמכים השונים שהוצגו בפניו, הגיע בית משפט קמא למסקנה, שגם לאחר ניכוי אותם ימי פיגורים שנגרמו בעטייה של המשיבה, רשאית זו האחרונה לקזז מן התמורה החוזית את מקסימום הפיצוי בגין פיגורים, משמע 10%, בגין 10 שבועות איחור.

ז.          בית משפט קמא הוסיף שהוא לא ראה מקום להתערב בשיעור הפיצוי המוסכם, הואיל ותנייה בדבר פיצויים מוסכמים, מהווה בדרך כלל ביטוי לרצון הצדדים כי במקרה של הפרת החוזה יהיו הפיצויים כמוסכם ביניהם ללא הוכחת נזק, ורצון זה של המתקשרים יש לכבד. לפיכך, קבע בית משפט קמא שהמשיבה זכאית למלוא הפיצוי המוסכם, משמע, 119,200 ש"ח, שהם 10% מהיקף התמורה בחוזה הפאושאלי, שהוא הסכום שמעוכב על ידי המשיבה.

ח.         באשר לטענתה של המשיבה שהמערערת לא ביצעה סעיפים שונים בחוזה הפאושאלי, כפי שנדרש ממנה בכתב הכמויות, העדיף בית משפט קמא את גירסתה של המשיבה בעניין זה הנתמכת במסמכים, ולפיכך נקבע שעבור עבודות שלא בוצעו חייבת המערערת למשיבה את הסכום של 103,276 ש"ח.

ט.         בית משפט קמא דחה את טענת המשיבה שלפיה היא נאלצה להשלים עבודות שלא בוצעו על ידי המערערת בעלות של 27,828 ש"ח, וזאת לאחר שבית משפט קמא קבע שהוא לא מצא מסמך כלשהוא שיש בו כדי לאמת את הטענה שאכן בוצעו העבודות הנטענות בסכומים הנטענים.

בנוסף, דחה בית משפט קמא את טענת המשיבה בדבר פיצוי על עוגמת נפש, זאת לאחר שטענתה זו של המשיבה נזנחה בסיכומיה.