פסק-דין בתיק עא 4695/07

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. וגנר) מיום 27.6.07 בת.א. 11149/02, לפיו חייב בית משפט קמא את המערערת לפצות את המשיבה בשיעור של 50% מן הנזק שנגרם לה עקב אירוע מיום 5.10.97, כשאת סכום הנזק העריך בית משפט קמא בסכום של 289,531 ש"ח. ממחצית הפיצוי יש גם להפחית את תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 31,766 ש"ח ועל כך הוסיף בית משפט קמא שכ"ט עו"ד ו-50% מהוצאות המשפט.

ב.         המערערת טוענת שלא היה מקום להטיל עליה חיוב כלשהו, וכי האירוע הנטען לא הוכח, לא הוכח קיומו של המפגע הנטען ולא הוכח הקשר הסיבתי בין המפגע הנטען לבין נפילתה של המשיבה בין היתר, בשים לב למצבה הרפואי של המשיבה, נפילותיה המרובות לפני האירוע הנדון כאן והיותה מועדת לנפילות, וכן נטען שבכל מקרה שגה בית משפט קמא כשהסתפק באשם תורם של 50% בעוד שהיה עליו להטיל על המשיבה (לחלופין) רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר.

ג.          עוד טוענת המערערת כנגד שיעור הנזק שבית משפט קמא קבע. הואיל ולטענתה בית משפט קמא העריך את הנזק בשיעור גבוה יתר על המידה. המערערת מציינת שבית משפט קמא קבע כי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט (ד"ר ג. רוזן) עשה חסד עם המשיבה בכך שהפחית מן הנכות שקבע 5% נכות בלבד בגין מצב העבר. 

למרות זאת, בית משפט קמא בחר לקבוע את הפיצוי המגיע למשיבה לפי יחס ישיר בין הנכות התפקודית אשר קבע לבין הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיבה לעבר ולעתיד, בעוד שהיה על בית משפט קמא, בשים לב לנסיבותיה של המשיבה, ופגיעותיה לפני המקרה נשוא הדיון ולאחריו, להעריך את הפיצוי המגיע על דרך של חישוב גלובלי.

גם ביחס לפיצוי באשר לעזרת צד ג' לעבר ולעתיד טוענת המערערת ששגה בית משפט קמא בסכומים אשר חייב אותה בתשלומם.

ד.         המשיבה טוענת לעומת זאת שאין מקום להגשת הערעור ומכל מקום אין הצדקה להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

ה.         לאחר שנתנו את דעתנו לתשתית הראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא, לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, לפסק דינו של בית משפט קמא, לעיקרי הטיעון של שני הצדדים והטיעון בע"פ בפנינו היום, סבורים אנו שבכל הנוגע לשאלת החבות, ולרבות שיעורו של האשם התורם, אין מקום להתערבותינו בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.

ו.          ערים אנו ונתנו דעתנו לכל ההשגות וההסתייגויות של ב"כ המערערת באשר לעדותה של המשיבה עצמה וביחס לכל שאר הראיות אשר הובאו בפני הערכאה קמא לעניין החבות.

בית משפט קמא לא התעלם מן הראיות אשר הובאו בפניו, אך גיבש את עמדתו וקבע שהגם שקיימים אי דיוקים קטנים בין הגירסאות שמסרה המשיבה בהזדמנויות שונות, הרי גירסתה הבסיסית נותרה בעינה.

כמו כן, הסתמך בית משפט קמא בין היתר, על עדותה של הגב' ג'בארין אשר לפי קביעתו של בית משפט קמא היתה מהיימנה בעיניו והתמונות של המהמורה אותן צירפה המשיבה חיזקו אמינות זו.

בית משפט קמא ציין מפורשות שהוא בחן את טענות המשיבה מחד גיסא ואת טענות המערערת מאידך גיסא ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי הוא מקבל את גירסתה של המשיבה לגבי אופן אירוע התאונה, ובהמשך לכך גם הגיע למסקנה שהמערערת נושאת בחבות ביחס להתרחשות התאונה אם כי המשיבה נושאת בתרומת רשלנות בשיעור של 50%.

ז.          עמדתנו היא, כאמור כבר לעיל, שאין כל הצדקה להתערבותנו בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא אשר שמע את העדויות אשר הובאו בפניו ואשר היתה לו ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדויות אלה, ובכגון דא, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. נכון הוא וערים אנו לכך שקיימים כמובן מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל אך המקרה שבפנינו איננו בגדר אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, וכאמור אין מקום לכך שנתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא ובמסקנות המשפטיות הנכונות שהוא הסיק ממצאים אלה.

אנו מפנים לדבריו של בית המשפט העליון בע"א 3601/96 בראשי נ' בראשי, פ"ד נ"ב(2) 582 בעמ' 594, וכן לע"א 9070/04 חסן נ' חסן, פסק דין מיום 11.3.07, פיסקה 7 וכן רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל, החלטה מיום 20.4.06.

ח.         באשר לטענות המערערת באשר לשיעורו של האשם התורם, מפנים אנו לע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, פסק דין מיום 25.5.06, שם צויין :

"הנה כי כן, מידת ההפחתה של הפיצוי בשל אשם תורם מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין, והכלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכגון דא אלא במשורה ובמקרים חריגים המצדיקים זאת...".

במקרה שבפנינו, ועל יסוד התשתית הראייתית, אין מקום להתערבות בשיעורו של האשם התורם.

ט.         באשר לשיעורו של הנזק:

בעיקרו של דבר גם בעניין שיעור הנזק אין זו דרכה של ערכאת הערעור לבחון כל אחד ואחד מפריטי הנזק אלא אם קיימת חריגה בולטת שיש בה כדי להצדיק התערבות בית המשפט שלערעור.

אנו מפנים לע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון לידור ואח', פסק דין מיום 4.8.05, פיסקה 7: