פסק-דין בתיק עא 4635/07

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. אלייקים) מיום 27.5.07 ב-ת.א. 13132/03, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת למתן פסק-דין הצהרתי בטענה כי דרישת תשלום הארנונה בגין נכס מס' 1128903 (מבנים מס' 8-7 ברח' טופור-טובים 25 בחיפה) היא דרישת חסרת בסיס עובדתי ומשפטי.

ב.         בית משפט קמא ציין שהשאלה היחידה הטעונה הכרעה היא האם היתה המערערת בבחינת מחזיק בנכס 1128903 בתקופה הרלוונטית.

בית משפט קמא קבע שעל פי המסמכים נשלחה ביום 1.7.00 הודעה לעיריה (מ/2 של נ/2) לפיה עזבה המערערת ביום 30.6.00 את הנכס הנדון, משמע, עד לאותו מועד החזיקה המערערת בנכס.

הודעה זו נשלחה לעיריה על ידי הבעלים של הנכס מר יוסף טולצ'ינסקי.

בית משפט קמא מציין שכל המעורבים הינם בני משפחה אחת. הבעלים של כל 5 המבנים הוא מר יוסף טולצ'ינסקי ולו שני בנים - ישי, שהוא הבעלים והמנהל של המערערת, ואילו נתי הוא הבעלים והמנהל של חברת דיזל ומחוללים בע"מ.

מוסיף בית משפט קמא שעדותו של מר יוסף טולצ'ינסקי לא נשמעה, אך הוגש מסמך מ/2 (נספח ל-נ/2) הנחזה להיות מסמך מטעמו, המשמיט את הבסיס לתביעה.

בית משפט קמא ציין שאין פגם בהודעה שמוסר בעל נכס בדבר המחזיק בו, קל וחומר כשמדובר באביו של מנהל המערערת.

בנוסף נכתב בהודעה ששלח מר נתי טולצ'ינסקי לעיריה ביום 22.8.99, נספח א' של ת/1, כי מבנה מס' 7, שהינו חלק מן הנכס 1128903, היה בשימוש המערערת "ומסיימת לרוקן את המבנה בימים אלו".

            בית משפט קמא הסיק איפוא כי בשני המסמכים הנ"ל, החתומים על ידי הבעלים או מי מטעמם, צויין מפורשות כי המערערת מחזיקה בנכס נשוא התביעה  (נכס מס' 1128903).

ג.          בית משפט קמא ציין כי הרשומות באשר למחזיקים וחיובי ארנונה הינן רשומות מוסדיות וכי עובדת מחלקת הגביה, המצהירה מטעם המשיבה, גב' זהבה גולדמן, בדקה את ספרי העיריה והסבירה שחיוב המערערת כמחזיקה בנכס הנ"ל נעשה בהתבסס על שתי ההודעות (מיום 22.8.99 + 1.7.00) ועל יסוד סקר שנערך במקום, בשנת 1996, אם כי הוסיפה "אולי יש פה טעות בשנה" (עמ' 22 לפרוט', רישא). 

הגב' גולדמן מסרה בעדותה, בעמ' 21 לפרוט', שהיא הסתכלה ברישום וראתה שהמערערת מחוייבת לתקופה מסויימת מינואר 97 עד סוף פברואר 99, כאשר לאחר מכן נתקבלה הודעה שהמערערת לא פינתה את הנכס והחיוב המשיך להיות עד סוף יוני 2000.

ד.         בית משפט קמא התבסס גם על תצהירו של העובד האחראי בעיריה על האיזור מר יעקב ביטון (נ/1), ועדותו. מר ביטון נפגש פעמיים עם הבעלים של הנכס מר יוסף טולצ'ינסקי, ובנו נתי (סעיף 3 של נ/1), ועקב המידע שהתקבל מהם באותן שתי פגישות נשלח אל מר נתי טולצ'ינסקי מכתבו מיום 15.3.00 (נספח לתצהיר נ/1), ובו צויין שהמערערת היא המחזיקה בנכס נשוא התביעה. מר ביטון כותב בסעיף 4 של תצהירו שלא התקבלה כל השגה ביחס למכתבו מיום 15.3.00.

בעמ' 18 לפרוט' העיד מר ביטון שהמערערת חוייבה כמחזיקה במבנים מס' 7 ומס' 8 לתקופה מיום 1.1.97 עד 30.6.00.

לאחר הפגישות שנערכו בין מר ביטון לבין הבעלים של הנכס מר יוסף טולצ'ינסקי ובנו נתי (שהוא אחיו של מנהל המערערת ישי), שיגרה העיריה למערערת שוברי תשלום דו-חודשיים לתשלום ארנונה בגין הנכס שבמחלוקת (עמ' 18 לפרוט'), וכן נשלח, כאמור כבר לעיל, לנציג המשפחה, מר נתי טולצ'ינסקי, שנכח באותה פגישה שבעיריה, מכתב ההסבר של מר ביטון מיום 15.3.00 (נספח לתצהירו נ/1). 

ה.         בית משפט קמא כותב שהמערערת אשר קיבלה מדי חודשיים דרישה לתשלום ארנונה לא עשתה דבר, לא מחתה ולא הגישה השגה. גם מר נתי טולצ'ינסקי שאליו נשלח מכתב ההסבר, לא מחה ולא טען כי נפלה טעות או שהמכתב אינו תואם את המצג העובדתי שהוצג על ידי הבעלים ועל ידו בפגישה שבעיריה.

די בכך, כך קבע בית משפט קמא, להגיע למסקנה שהמערערת היא המחזיקה הנכונה וכי לא נפלה שגגה בדרישתה של העיריה.

עוד ציין בית משפט קמא שאין בכתב התביעה טענה כלשהי כי נפל פגם בהודעה של מר נתי טולצ'ינסקי מיום 22.8.99 (נספח א' של ת/1), או בהודעה ששיגר מר יוסף טולצ'ינסקי ביום 1.7.00 (נספח מ/2 של נ/2), וזאת לא באשר לתוכן הכתוב ולא באשר לסמכות המודיע.

ו.          בית משפט קמא לא היה מוכן לקבל את טענת מר נתי טולצ'ינסקי בתצהירו כאילו נפלה במכתבו מיום 22.8.99 טעות סופר (טעות שלא הוזכרה בכתב התביעה). גם את הנסיון להפחית ממשקלו של המכתב מ/2 (של נ/2) דחה בית משפט קמא.

מסקנת בית משפט קמא היתה כי ההודעה שנשלחה לעיריה ביום 1.7.00 (נספח מ/2 של   נ/2), נשלחה על ידי הבעלים של הנכסים מר יוסף טולצ'ינסקי, אביהם של נתי וישי טולצ'ינסקי, או מטעמו, וכי זו הודעה המשקפת את המצב האמיתי, דהיינו, שהמערערת החזיקה בנכס שבמחלוקת עד 30.6.00.