פסק-דין בתיק עא 4605/07

1.         המשיב הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה לביצוע שטר ע"ס 40,000 ש"ח שניתן כשטר בטחון במסגרת חוזה שכירות שנערך בין המערערים למשיב (תיק הוצאה לפועל  02-28991-05-4).

            כמו כן הגיש המשיב לבית משפט השלום בחיפה את התביעה שבתיק אזרחי  11235/05 שבה תבע, בסדר דין מקוצר, את פינוי הנכס המושכר וכן סך של 89,119 ש"ח בגין דמי שכירות חודשיים עבור החודשים שלא שולמו, בניכוי הסך של 40,000 ש"ח שנתבע במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל.

            המערערים הגישו התנגדות לביצוע השטר (בש"א 16035/05) וכן בקשת רשות להתגונן כנגד התביעה האזרחית (בש"א 5673/06).

2.         בהסכמת הצדדים הורתה כב' השופטת כ. ג'דעון, ביום 14.7.05, כי המערער מס' 1 (יעקב מיארה) ימשיך לשלם את דמי השכירות כסדרם והצדדים ישתפו פעולה להסדרת ענין רישוי העסק (בש"א 14034/05). 

3.         הוסכם בין הצדדים כי הדיון בהתנגדות לביצוע השטר יאוחד עם הבקשה לרשות להתגונן (הסכמה והחלטה מיום 18.10.06).

4.         הדיון בשתי הבקשות המאוחדות הנ"ל התקיים בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ  וזו נתנה ביום 14.5.07 את החלטתה:

על פי החלטת כב' הרשמת, ההתנגדות לביצוע השטר נדחית והמשיב רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ כסדרם; ובקשת הרשות להתגונן נדחית והתובע זכאי לקבל פסק דין על פי התביעה שבתיק אזרחי 11235/05.

            בעקבות ההחלטה האמורה ניתן פסק דין של כב' הרשמת במסגרת תיק אזרחי 11235/05, ביום 27.5.07 על פיו חוייב מר יעקב מיארה (המערער מס' 1) לשלם למשיב סך של 64,245 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד כמפורט באותו פסק דין.

5.         המערערים מערערים על פסק הדין הנ"ל ועל דחיית שתי הבקשות הנ"ל, דהיינו, הבקשה לרשות להתגונן וההתנגדות. 

6.         לאחר ששמענו היום את טענות הצדדים בעל-פה, ועיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון שהוגשו על ידי הצדדים ובהחלטת כב' הרשמת, הגענו למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור חלקית, וליתן רשות להתגונן בסוגיה אחת בלבד, שבגינה צריך היה ליתן רשות להתגונן הן במסגרת תיק ההוצל"פ והן במסגרת התיק האזרחי.

            נבהיר במה דברים אמורים.

            המערערים טענו כי המשיב הטעה אותם על ידי הצהרות שווא במבוא לחוזה השכירות שנכרת בין הצדדים. נטען כי המשיב הצהיר כי לנכס המושכר יש רשיון עסק למטרת השכירות. הצהרה זו, לטענת המערערים, התבררה כלא נכונה משום שלטענתם אין לעסק, ולא היה לו, רישיון עסק מעולם "מה גם שלמבנה שבו מתנהל העסק אין היתר בניה משום כך כל עסק מסוג כלשהו שיתנהל בו, לא יכול להינתן (צריכה להיות כאן המילה "לו". זוהי תוספת שלנו.) רישיון עסק לעולם". 

            כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי הוכח להנחת דעתה כי למקום שהושכר למערערים היה רישיון עסק לבית קפה - מסעדה. כן קבעה כי המערערים הקימו במקום קיר זכוכית וכי בשל כך העיריה מסרבת ליתן רשיון עסק עד שלא יפורק הקיר שנבנה ללא היתר. 

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי -

"(....) מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיב כי בית הקפה היה בעל רישיון עסק, אך התנהלות המבקש שהקים תוספת בניה ללא היתר היא זו שהכשילה את נסיונותיו להוציא רשיון עסק לפאב. (....)".

המערערים טענו כי לא היה כל בסיס לקביעתה העובדתית של כב' הרשמת על כך שהם שהקימו את קיר הזכוכית. לטענתם, כל המקום שהושכר להם בנוי זכוכית ולכן הם לא בנו דבר ללא היתר בניה. לטענתם הם זכאים לכך שתינתן להם רשות להתגונן כדי שיוכלו להוכיח בפני בית המשפט את טענתם זו ולהשמיט את הקרקע מתחת לטענת המשיב בענין זה.

7.         סבורים אנו כי הדין עם המערערים בנקודה אחרונה זו.

אנו סבורים כי מדובר כאן בסוגיה רלוונטית, עובדתית ומהותית המצריכה בירור ראייתי. על שום כך מן הדין היה ליתן למערערים רשות להתגונן מצומצמת לשם בירור הסוגיה האמורה בלבד.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי כדלקמן: