פסק-דין בתיק עא 4431/07

השופט רון סוקול

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רמזי חדיד בת"א  17143/03) מיום 26.3.2006 שבו נדחתה תביעת המערערת להצהיר על זכותה במיטלטלין.

הרקע

2.         בין המשיב לבין חברת סודות היופי בע"מ (להלן גם: "חברת סודות"), חברה העוסקת בהפעלת מכוני קוסמטיקה, התקיימו קשרי מסחר באופן שהמשיב סיפק לחברת סודות ציוד. חברת סודות נותרה חייבת למשיב תשלומים שונים שבגינם הגיש המשיב תביעה נגד חברת סודות לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. בית המשפט פסק לטובת המשיב וחייב את חברת סודות לשלם לו את יתרת חובה (פסק הדין לא צורף על-ידי מי מהצדדים). הואיל וחברת סודות לא שילמה את החוב, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגדה (תיק הוצל"פ [קריות] 3-03-02957-10) לתשלום סך של 12,225 ש"ח. במסגרת הליכים אלו ניתן צו לעיקול מיטלטלין השייכים לחברת סודות.

3.         ביום 27.8.2003 הגיעו בעלי תפקידים לביצוע צו העיקול במכון ששמו "סודות היופי", הנמצא ברחוב ויצמן 40 בנהריה. במהלך הפעולה עוקלו מיטלטלין שונים (דוח עיקול נספח ד' לערעור).

4.         בעקבות ביצוע העיקול הגישה המערערת את תביעתה לבית משפט קמא, למתן פסק דין המצהיר כי היא הבעלים של כל המיטלטלין שבארבעה מכוני יופי המצויים ברחוב ויצמן 40 בנהריה, ברחוב דבורה 9 בקריית מוצקין, בקניון כרמיאל וברחוב יהושע בן נון 56 בהרצליה פיתוח. רשימת המיטלטלין שלגביהם התבקש הצו צורפה לכתב התביעה.

5.         המערערת טענה כי ביום 28.1.2003 נערך ונחתם הסכם בין הגב' ורדה משה - בעלת הזכויות והמנהלת של חברת סודות - לבין הגב' יפה בר ששת (נספח ב' לערעור). ההסכם מעיד כי השתיים ייסדו והקימו יחדיו את החברה המערערת. ההסכם, כך נטען, מהווה הסכם לשיתוף פעולה ולפיו הוסכם כי ניהול מכוני היופי שהיו בבעלות ובניהול חברת סודות (בנהריה, בקריית מוצקין ובכרמיאל) יועבר לידי המערערת (להלן: "הסכם הייסוד").

6.         הסכם הייסוד מנוסח בצורה בלתי-ברורה, תוך שימוש בהגדרות משפטיות בלתי-מדויקות. עם זאת ניתן להבין ממנו כי כל אחת מבעלות המניות (הגב' ורדה משה והגב' יפה בר ששת) היא בעלת מחצית מהזכויות בחברת לגלות את סודות היופי (2001) בע"מ (להלן: "המערערת" או "חברת לגלות"). כמו כן עולה כי הוסכם שהגב' ורדה משה תעמיד לחברת לגלות את הציוד שפורט בנספח להסכם (סעיף 4(א) להסכם). ההסכם אינו מפרט אם מדובר במכירת הציוד, בהשכרתו או בהשאלתו, אך הצדדים הניחו בדיון כי הכוונה למכירה. מדובר בציוד שהיה כנראה בבעלות חברת סודות. מנגד התחייבה הגב' בר ששת לשלם ישירות לגב' ורדה משה סך של 60,000 דולר. על-פי נוסח ההסכם נקבע כי חתימת הצדדים עליו מהווה אישור להעברת התשלום הנ"ל.

            בסעיף 11 להסכם נאמר כי הגב' ורדה משה תישא בכל החובות או ההתחייבויות של חברת סודות.

            לטענת המבקשת, מיום חתימת ההסכם עברו לבעלותה כל הזכויות במיטלטלין שבמכוני היופי, המפורטים בנספח להסכם הייסוד.

7.         עוד מתברר כי ביום 2.3.2003, כלומר זמן קצר לאחר חתימת הסכם הייסוד, חתמו הגב' ורדה משה והגב' יפה בר ששת על הסכם נוסף. במבוא להסכם נאמר כי ברצון הצדדים "לפרק את השותפות" ביניהן, אך מתוכנו של ההסכם עולה כי הוסכם בין הצדדים כי הגב' ורדה משה תעביר את מניותיה בחברת לגלות באופן שמחצית ממניותיה (25% ממניות החברה כולה) יועברו לבנה, ומחצית נוספת (25% ממניות החברה כולה) יועברו לגב' יפה בר ששת. בתמורה לקבלת המניות התחייבה הגב' בר ששת להעביר לגב' ורדה משה רכב מסוג פג'ו ומכשיר אפילייט (להלן: "הסכם העברת המניות"). 

8.         הואיל והמערערת טענה כי הבעלות במיטלטלין שפורטו בנספח להסכם עברה אליה, עתרה המערערת לפסק דין הצהרתי בדבר זכותה במיטלטלין והפסקת כל הליכי ההוצאה לפועל למימוש ותפיסת המיטלטלין הנ"ל.

9.         המשיב כפר בתוקפה של העברת הבעלות במיטלטלין מחברת סודות לחברת לגלות וטען כי הבעלות במיטלטלין הייתה ונותרה של חברת סודות.

פסק הדין בבית משפט השלום

10.        בית משפט השלום, לאחר ששמע את העדויות בתיק, דחה את התביעה. בית משפט קמא קבע כי לא הוכחה העברת הבעלות במיטלטלין לחברת לגלות, וכי אין בהסכם הייסוד ובהסכם העברת המניות כדי להצביע על העברת זכויות במיטלטלין.

למסקנה זו הגיע בית המשפט בשל מספר נימוקים; לא הוכח התשלום בסך של 60,000 דולר על-פי הסכם הייסוד; לא הוכחה העברת התמורה (מכונית ומכשיר אפילייט) על-פי הסכם העברת המניות; הסכם העברת המניות והנספחים לו שהוצגו לבית המשפט אינם חתומים; המערערת לא זימנה לעדות את הגב' ורדה משה ואי-זימונה פועל נגד גרסת המערערת.

על כן קבע בית המשפט כי "לא שוכנעתי כי ההתקשרות שהייתה בין מנהלת התובעת [הגב' יפה בר ששת - ר' ס'] למנהלת הנתבעת [הגב' ורדה משה - ר' ס'] הינה התקשרות אמיתית אשר עמדה מאחוריה תכלית עסקית כלשהי, אלא כל מטרתה היא להכשיל את ניסיונות הנושים, והנתבע מס' 2 [המשיב - ר' ס'] בכללם לממש את נכסי הנתבעת".

הערעור

11.        בערעור חוזרים הצדדים על טענותיהם בפני בית משפט קמא. לטענת המערערת, גם אם לא השכילה להביא את מלוא הראיות המאפשרות לה להוכחת אמתות ההסכמים, הרי שבהיעדר כל ראיה סותרת היה על בית המשפט לקבל את גרסתה.