פסק-דין בתיק עא 4287/07

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום בחיפה (כב' הש' ר. למלשטרייך - לטר) ב- ת.א 5434/05.

א.         תמצית העובדות וקביעות ביהמ"ש קמא

1.         ב- 19/10/99 נחתם הסכם להזמנת שירותי בניה בין המשיבה, שהנה אדריכלית, לבין המערער שהנו קבלן בניין, בו הוסכם כי המערער יבנה עבור המשיבה בניין מגורים ובו מספר דירות, כאשר ע"פ ההסכם שימש המערער כקבלן ביצוע עבודות הבניה ואילו המשיבה שימשה כמתכננת וכמפקחת על הבניה.

2.         ביום 14/5/01 מכרה המשיבה דירה בבניין למשיבים הפורמאליים (להלן: "הרוכשים"). הדירה נמסרה לרוכשים ביום 13/9/01.

3.         בדירה נמצאו ליקויים שונים, בגינם הגישו הרוכשים ביום 22/3/05 תביעה נגד המשיבה. לכתב התביעה צרפו הרוכשים חוות דעת של מומחה מטעמם, שנערכה ביום 21/10/02. המשיבה הגישה הודעת צד ג' נגד המערער.

4.         הצדדים הסכימו כי במישור היחסים שבין המשיבה לרוכשים, יינתן פסק דין לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט ואילו במישור היחסים שבין המערער למשיבה, יינתן פסק דין מנומק, בהתאם לחומר שבתיק ולטיעוני הצדדים.

5.         ביהמ"ש קמא מינה מומחה, אשר פרט את הליקויים שמצא בדירה, את סוגם (ליקויי תכנון או ליקויי ביצוע) ואת עלותם. סה"כ עלות תיקון הליקויים שנתגלו הנו 43,849 ש"ח (כולל עלות פיקוח ומע"מ).

מטעם המערער והמשיבה הוגשה הודעה מוסכמת, בה פרטו את הליקויים לגביהם הסכימו על חלוקת האחריות ביניהם.

6.         המשיבה טענה כי על המערער לשפות אותה בגין הנזקים בהם תחויב, למעט אותם ליקויים עליהם הסכימו הצדדים בדבר חלוקת האחריות ביניהם.

7.         מחוות דעת המומחה עלה, כי הליקוי המרכזי הוא ליקוי בריצוף. הדירה מרוצפת בשיש חברון, שפניו העליונים התפוררו בצורה משמעותית. המומחה מצא כי השיש ממשיך להתפורר. אמנם לא קיים תקן לריצוף באמצעות שיש, אך אליבא דהמומחה, יש להחיל לפחות את התקן הקיים לעניין ריצוף טרצו. לפיכך, ולנוכח קביעת המומחה כי השיש מתפורר, פניו מאד נקבוביים ולא אחידים הרי שלדידו "ברור שהשיש בו בוצע הריצוף אינו מתאים למטרתו" (עמ' 6 לחוות הדעת).

אליבא דהמומחה, עלות החלפת הריצוף הקיים בריצוף חדש הינה, 25,503 ש"ח, בתוספת הוצאות פיקוח ומע"מ ובסך הכל 32,402 ש"ח.

מעיון בהסכם שבין המערער למשיבה למד ביהמ"ש קמא כי המשיבה שמשה כנציג מוסמך ובלעדי של מזמיני הבניה, תחת הכותרת "אדריכל מפקח", קרי, למשיבה היה גם תפקיד פיקוחי פעיל במסגרת ההתקשרות.

הצדדים הסכימו (בהודעה מוסכמת לביהמ"ש קמא) כי אריחי השיש נרכשו וסופקו למשיבה ע"י המערער וכי למשיבה לא היה כל קשר עם הגורם שמכר את השיש וכן כי המשיבה אישרה לרצף הדירה באריחי השיש, לאחר שמספר חבילות נפסלו על ידה בשל קיומם של כתמים. באריחים שהותקנו בדירה לא נראו ליקויים בעת ההתקנה.

בסעיף 8.03 ב' להסכם נקבע כי לגבי מוצרים שאין להם תו תקן ישראלי, ישתמש המערער בחומרים שיאושרו ע"י המשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי המשיבה כבעלת מקצוע אמורה לדעת שיש מקורות שונים להשגת שיש חברון וכי ישנן איכויות שונות. היה עליה לוודא כי האבן שנרכשה היא אבן מסוג איכותי. גם למערער, שזה עיסוקו ואשר הצהיר כי ישתמש בחומרים מעולים (סעיף 8.02 להסכם) אמורה להיות ידיעה מקצועית מהיכן יש לקנות שיש חברון באיכות גבוהה ומתי המחיר זול יותר והאיכות נמוכה יותר.

לפיכך החליט ביהמ"ש קמא לחלק את האחריות בין המשיבה לבין המערער בנוגע לליקוי בריצוף כך ש- 75% מהאחריות תחול על המערער ו- 25% באחריות המשיבה.

8.         לסיכום קבע ביהמ"ש קמא כי על המשיבה לפצות את הרוכשים בסך של 51,661 ש"ח- 43,961 ש"ח עלות סה"כ הליקויים לפי חוות הדעת (כולל עלות פיקוח, מע"מ וכשהסכום משוערך ליום מתן פסה"ד), בצירוף 1,700 ש"ח בגין פינוי הדירה ל- 4 ימים לצורך ביצוע הריצוף, 1,000 ש"ח עבור ניקיונה ו- 5,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.

עוד נקבע, כי המשיבה זכאית לשיפוי מהמערער בסך של 33,909 ש"ח- קרי, המשיבה תשא בעלות הליקויים עליהם הסכימו הצדדים כי הנם באחריותה וכן ב- 25% מנזק הריצוף בסה"כ 8,641 ש"ח, בתוספת עלות פיקוח, מע"מ ושיערוך ליום פסה"ד - 16,502 ש"ח + 25% מהפיצוי בגין עוגמת נפש (1250 ש"ח) ובסה"כ 17,752 ש"ח. כמו כן תשא המשיבה בשכ"ט הרוכשים ובעלות הוצאות עבור המומחים והמערער ישפה אותה בסכום זה ביחס שנקבע.

ב.         טענות הצדדים בערעורים

ב(1) הליקוי בריצוף