פסק-דין בתיק עא 4135/04

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם א' שילה מיום 9.12.04 (בש"א 24084/04, 25130/04 בת.א. 2421/04), לפיה נדחתה בקשת המערערת לביטול עיקולים שהוטלו לבקשת המשיב.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בתאריך 21.10.04 הגיש הבנק המשיב כתב תביעה נגד המערערת סילביה פלד ובעלה זלמן פלד (שחזר בו מבקשתו לביטול העיקול הזמני) בגין יתרת חוב בחשבון חברה לה ערב זלמן פלד.

עילת התביעה נגד המערערת נסמכת על חזקת השיתוף.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי הנתבעים.

בתאריך 24.10.04 ניתן ע"י כב' הרשם שילה צו עיקול זמני במעמד צד אחד. בסעיף 3 לצו הנ"ל נקבע:

"יש להמציא עותק מהבקשה ונספחיה עם עותק צו זה למשיב/ים תוך 3 ימים, אחרת יפקע הצו."

מאחר שהמערערת ובעלה מתגוררים באריזונה הומצא להם הצו ביום 4.11.04, דהיינו, כעשרה ימים לאחר מתן הצו ולאחר שחלף המועד שנקבע להמצאתו כמפורט לעיל.

במקביל להגשת הבקשה לעיקולים זמניים הגיש המשיב בקשה להיתר המצאה של כתב התביעה והבקשה אל מחוץ לתחום, ובקשתו אושרה ע"י כב' הרשם בהחלטה מיום 24.10.04 שהוא המועד בו ניתן צו העיקול הזמני.

בתאריך 28.11.04 הגיש המשיב בקשה לתיקון צו העיקול הזמני באופן שיחול גם על נכסים מסויימים של הנתבעים המצויים בידי מחזיקים ובקשתו התקבלה.

המערערת ובעלה הגישו לבית המשפט בקשות לביטול הצווים הזמניים.

בהחלטתו נשוא הערעור דחה כב' הרשם את הבקשות.

טענות המערערת.

(1) צו העיקול הזמני, אשר נמסר לאחר שחלף המועד שנקבע בהחלטה, פקע ואין לו תקומה ולפיכך, לא היה כב' הרשם רשאי להאריך בדיעבד את המועד לביצועו בין על דרך של הארכת מועד ובין על דרך של תיקון החלטה בהסתמך על סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.

(2) העובדה שהמערערת שוהה לעתים בחו"ל יחד עם בעלה, אשר עבר להתגורר באריזונה, אינה מהווה עילה למתן צו עיקול זמני, מאחר שאין בכך משום תמיכה בטענה לפיה קיים חשש להכבדה על ביצועו של פסק דין עתידי, אם יינתן.

(3) לא ניתן להטיל עיקול זמני על הערת אזהרה על פי סעיף 128 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, שמשמעותה התחייבות בעל נכס להימנע מלבצע עיסקה בנכס ללא הסכמת צד שלישי שהוא החייב בענייננו. מאחר שהערת האזהרה אינה "זכות" הניתנת לעיקול כהגדרתה בתקנות סדר הדין האזרחי.

החלטת כב' הרשם.

בהחלטתו נשוא הערעור קבע כב' הרשם כי בשל העובדה שלא שם ליבו לכך שמדובר בנתבעים המתגוררים באריזונה, נפלה טעות בהחלטתו, למרות שבאותו מועד עצמו חתם גם על אישור ההמצאה מחוץ לתחום. לפיכך קובע כב' הרשם כי החלטתו להגביל את מועד המסירה לשלושה ימים הינה טעות סופר ובשל ההתנגשות שבין החלטה לביצוע מסירה מחוץ לתחום לבין סעיף 3 להחלטה לעיקול זמני, יש להעדיף את ההחלטה לבצע מסירה של המסמכים בדואר רשום.

לגופו של ענין קבע כב' הרשם כי הוכחה טענת ההכבדה מכיוון שהמערערת עשתה פעולות בנכסים בכך שהעבירה לילדיה, ללא תמורה, זכויות בנכסי מקרקעין סמוך לקריסת החברות תוך רישום הערת אזהרה על פי סעיף 128 לחוק המקרקעין לזכותה באופן המונע מהם למכור את הנכסים ללא הסכמתה.