פסק-דין בתיק עא 4113/07

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר) מיום 18.1.07, בת.א. 20092/02, שעל פיו נדחתה תביעתו של התובע (המערער בע"א 4113/07) כנגד המשיבה מס' 2 (קרנית) והתובע חוייב בתשלום שכר טרחת עו"ד לקרנית, וכן נקבע בפסק הדין כי הנתבעת מס' 1 (אריה חב' לביטוח בע"מ, המערערת בע"א 4245/07) חייבת בפיצוי התובע בגין נזקי התאונה.

ב.         אלה העובדות הצריכות לעניין:

התובע, יליד 1980, נפגע בתאונת דרכים שארעה לו ביום 9.3.02 שעה שנהג ברכב, סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בעץ. עקב תאונה זו נהרגו שניים מנוסעי הרכב, והתובע עצמו ושני נוסעים נוספים נפצעו.

הנתבעת מס' 1, אריה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "אריה") טענה להעדר כיסוי ביטוחי מן הטעם שהתובע ערך תחרות בינו לבין חברו שנהג ברכב אחר (טנדר). בגב תעודת ביטוח החובה שאמורה לכסות את החבות בגין נהיגתו של התובע ברכב שבו נהג נכתב:

"ההגבלה לשימוש ברכב לתחרות או בתחרות מהירות, לא נכללה ברשימה זו מאחר והיא אינה נחשבת ל"שימוש" על פי החוק, ובכל מקרה אינה מותרת במסגרת ביטוח זה".

יצויין, שכנגד התובע הוגש כתב אישום בגין התאונה הנדונה, הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בהריגה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה וסטיה מנתיב נסיעה.

על יסוד העדויות שנשמעו, קבעה כב' השופטת קמא כי הוכח שהתקיימה תחרות על הכביש בין המערער לבין נהג הטנדר, שבסופו של דבר הסתיימה בתאונה קטלנית.

ג.          לא היתה מחלוקת על כך שבמועד התאונה היה למערער רשיון בר תוקף ותעודת ביטוח תקפה של "אריה".

תעודת ביטוח החובה בה עסקינן היא משנת 2001, ולכן סעיף 15 ב' לחוק הפלת"ד (הקובע שחוק הפלת"ד לא יחול על נהיגה ספורטיבית בכלי תחרותי כמשמעותו בחוק הנהיגה הספורטיבית, תשס"ו-2005), איננו חל בענייננו.

לפי קביעת בית משפט קמא, התחרות שבוצעה על ידי התובע ונהג הטנדר מוגדרת בפסיקה כשימוש ברכב מנועי כהגדרתו בחוק (ע"א 326/80 פאטמה סואעד ואח' נ' סואעד טאהא ואח' , פ"ד ל"ה(3), 197, וכן ע"א 199/81 הסנה בע"מ נ' זעירא, פ"ד ל"ז(1), 150).

בית משפט קמא מוסיף וקובע שההחרגה בגב תעודת ביטוח החובה לענין השימוש התחרותי איננה בת תוקף, הואיל וההתנייה בגב התעודה מופיעה בשוליים באותיות זעירות ללא כל הבלטה, וזאת בניגוד להוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

ד.         עוד קובע בית משפט קמא שהטוען לקיומו של חריג לכיסוי הביטוחי עליו נטל ההוכחה + (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה, פ"ד נ"ג(1), 450 בעמ' 452).

מוסיף בית משפט קמא שפוליסת הביטוח הרלוונטית לא הוצגה במלואה. "אריה" לא הצליחה להוכיח כי עמוד 9 שהוגש (המתייחס לכך שלא יהיה כיסוי ביטוחי במקרה של שימוש לתחרות ללא הסכמתה של "אריה") היה במסגרת הפוליסה שהונפקה לתובע.

כמו כן ציין בית משפט קמא שהחריג המופיע בגב תעודת ביטוח החובה איננו זהה לחריג המופיע בעמ' 9 של הפוליסה. לפיכך, הגיע בית משפט קמא למסקנה ש"אריה" לא הצליחה להרים את הנטל להוכחת קיומו של חריג בפוליסה במקרה ספציפי זה.

עוד קבע בית משפט קמא שאילו היתה "אריה" מוכיחה מגבלה על שימוש בתחרות במסגרת הפוליסה הספציפית שהונפקה לתובע - ניתן היה לראות זאת כתנאי תקף, הואיל ותנאי זה מצוי בשליטת התובע, ואיננו בניגוד לדרישות הדין הקיים. כמו כן ציין בית משפט קמא שיש לעודד גישה זו כמדיניות ציבורית ומשפטית ראויה, הואיל ולאחרונה רבו המקרים של תאונות דרכים כתוצאה מתחרות בין כלי רכב.

ה.         הן התובע והן "אריה" הגישו בפנינו ערעורים על פסק דינו של בית משפט קמא.

בע"א 4113/07 מלין התובע על כך שהוא חוייב בתשלום שכ"ט עו"ד לקרנית, חרף העובדה שקרנית היא זו שביקשה להצטרף להליך שהתנהל בפני בית משפט קמא, ביוזמתה. למעשה, דחה בית משפט קמא את בקשת ההצטרפות של קרנית והיא צורפה רק לאחר שנתקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה קרנית לבית משפט זה.

מכל מקום, טוען התובע שהואיל ולא הוא יזם הליך כלשהו כנגד קרנית, אין להטיל עליו את הוצאותיה, וממילא כנהג הרכב לא היתה לו כל עילת תביעה כנגד קרנית.

ו.          "אריה" (המערערת בע"א 4245/07) טוענת שעובדתית קבע בית משפט קמא שנערכה תחרות בין התובע לבין רכב אחר. לטענת "אריה" שגה בית משפט קמא משקבע ש"אריה" לא הוכיחה קיומו של חריג בפוליסה במקרה הספציפי, ובנוסף שגה בית משפט קמא בכך ש"הרחיב חזית" והעלה טענות שהצדדים לא העלו אותן הואיל והמערער לא העלה כל טענה בדבר פגם צורני בתנייה שהופיעה בגב תעודת הביטוח. לטענת "אריה", לא ניתנה לה הזדמנות לשטוח את טענותיה וראיותיה בענין זה בטרם ניתן פסק הדין.