פסק-דין בתיק עא 3986/04

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם א' שילה מיום 24.11.04 (בש"א 23228/02 ת.א. 1580/02), לפיה נמנע כב' הרשם מלדון בבקשה לקביעת מועד התשלום על פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המערערת, שהינה חברה קבלנית, ביצעה עבור המשיבות עבודות שיפוץ, בניה ופיתוח של היכל תרבות בעיר בת-ים.

לאחר שחשבונות שהסתכמו בכ-32 מליון ש"ח לא שולמו, הגישה המערערת נגד המשיבות תביעה בסדר דין מקוצר לתשלומם של סכומים שהחשבונות ביחס אליהם נבדקו ואושרו.

במקביל להגשת התביעה ניתן כנגד המשיבות צו עיקול זמני עד לסכום של 32 מליון ש"ח.

בתאריך 20.6.02 התקיים בפני כב' הרשמת שיצר דיון בבקשה לביטול העיקול הזמני שבמהלכו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמות שכללו, בין היתר, ביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על העירייה. ולענייננו נרשם מפי ב"כ הצדדים כדלקמן:

"5. הצדדים מאשרים כי הושגה ביניהם הסכמה לפתרון כל המחלוקות בין הצדדים בקשר לפרוייקט היכל התרבות כאשר מסגרת ההסכם המוסכם הינו 18,000,000 ש"ח.

אופן התשלום ומועדי התשלום יפורטו על ידי הצדדים בהסכם שינוסח על ידם וייערך בהקדם האפשרי."

על פרוטוקול הדיון וההסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה חתמו עו"ד יצחק ברוש ב"כ המשיבות ועו"ד גד טיכו ב"כ המערערת.

להסכמה המפורטת לעיל קדם משא ומתן שנוהל בין הצדדים בתאריכים 19.6.02- 18 בו נטלו חלק גזבר העירייה, מ"מ ראש העירייה ומנכ"ל העירייה יחד עם הקבלן (עמ' 2 שורות 9-10 לפרוטוקול מיום 7.2.05) והוא הוכתב, כאמור, לפרוטוקול בית המשפט על ידי יועצה המשפטי של העירייה (נספח ב' להודעת הערעור).

למרות ההסכמה המפורטת לעיל לא נחתם הסכם מפורט בין הצדדים והמשיבות לא שילמו למערערת סכום כלשהו על חשבון החוב עד עצם היום הזה.

בתאריך 5.11.02 פנתה המערערת לכב' הרשמת שיצר בבקשה למתן פסיקתא בהסתמך על ההסכמה ובקשתה נדחתה בתאריך 3.12.02, מאחר שכב' הרשמת סברה כי:

"אין מקום לאשר הפסיקתא כניסוחה שכן לאור ההסכם הדיוני הושג רק הסכם מסגרת ביחס לסך 18,000,000 ש"ח כאשר 'אופן התשלום ומועדי התשלום יפורטו על ידי הצדדים בהסכם שינוסח על ידם ויערך בהקדם האפשרי' משלא נוסח החתימה על הפסיקתא מוקדמת בניסוח המוצע, אך התנהגות הנתבעת חסרת תום לב." (ההדגשות שלי - ש.ד.).

בהחלטה נוספת מיום 12.12.02 חזרה כב' הרשמת והורתה לצדדים כי יזדרזו "ויפעלו לקיום ההסכם שעליו חתמו בביהמ"ש." (ההדגשה במקור - ש.ד.).

מלשון ההחלטות עולה כי כב' הרשמת סברה ,כמו יתר הצדדים, כי ההסכמה מהווה הסכם שיש לקיימו; אולם ההחלטות שניתנו ברוח זו לא תרמו לקידום ביצועו של ההסכם וגם הערתה של כב' הרשמת באשר לתום ליבה של העירייה לא הרשימה, כפי הנראה, איש.

בתאריך 4.3.03 דנה מועצת העירייה באישור "תקציב בלתי רגיל" (להלן: "תב"ר") שנועד לביצוע ההסכם וברוב של 11 חברי מועצה שהתנגדו לאישור מול 10 חברים אחרים שתמכו באישור, לא אושר התב"ר.

בתאריך 18.3.03 תשעה חודשים לאחר שהודיעו הצדדים לבית המשפט על ההסכמה הדיונית, ולאחר מספר בקשות לחייב המשיבות בביצוע ההסכם הגישו המשיבות תביעה לסעד הצהרתי לפיו

"הודעת ב"כ הצדדים שהושגה בין הצדדים הסכמה לפתרון כל המחלוקות בקשר לפרוייקט היכל התרבות וכי מסגרת המוסכם הינו 18,000,000 ש"ח, היא בגדר דיווח בלבד על שלב במו"מ לפשרה שנוהל בין הצדדים וכי אין בדיווח האמור משום הסכם פשרה, משלא אושר ע"י מועצת עיריית בת-ים."

לחילופין התבקש בית המשפט להצהיר כי ההסכמה לפשרה שדווח עליה בתאריך 20.6.02 הושגה על יסוד עובדות שיש בהן משום תרמית, שהתבררו לעירייה ולחברה הכלכלית לאחר הסכמתן להסכם הפשרה (ת..א 1366/03).