פסק-דין בתיק עא 3902/06

רימר:

פסק הדין החלקי לא עומד לערעור כיום.

לעניין הערובה  כתנאי למתן רשות להתגונן - היום, יתרת החוב היא כ - 120,000 ש"ח. אם יפקידו ערובה בנקאית על סך 50,000 ש"ח עם הפרשי הצמדה וריבית ואני מוכן שיפקידו היום 70,000 ש"ח.

הרשקוביץ:

אני חוזר על עיקרי הטיעון. אנו סבורים שמלכתחילה נפלה שגגה בפני בית משפט קמא . אני פניתי בכתב ללקוח וקיבלתי הוראה מפורשת שהוא עומד על הערעור ואני צריך להצמד אליו. נכון שחלף המועד להגיש ערעור על פסק הדין החלקי. אני יכול לערער על יתרת פסק הדין וצריך לתת למערערת את יומה. פסק הדין שניתן בעקבות דחיית הבקשה לרשות להתגונן ניתן ביום 12.10.06 ועל פסק דין זה ועל ההחלטה הדוחה את הרשות להתגונן, אני מערער כאן. אינני מערער על אי מתן ארכה למילוי התנאים למתן רשות להתגונן כי אינני מעוניין יותר לקיים תנאים אלה. אני אמנם מערער גם על החלטה זו, אבל כיום אינני מעוניין לקיים תנאים אלה יותר.

זה נכון שבמועדים הרלוונטים הלקוחה שלי הנפיקה ערבות וגם הכינה שיק על סכום פסק הדין החלקי, אך כיום כאשר הוצאו הוצאות נוספות, היא לא מעוניינת להוסיף. אני חושב שכל מה שהיה לי להגיד טענתי בעיקרי הטיעון ואני חוזר עליהן.

רימר:

לגופו של עניין - הם עוררו שתי טענות בכתב הערעור. הטענה האחת, על מהות ההסכם, האם מדובר בהסכם גב לגב, כלומר, האם רק תשלום של העירייה צריך להביא גם לתשלום למשיבה. בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון נטען שבחקירה שנעשתה בפני בית משפט קמא, לא היתה הודאת בעל דין, דהיינו הודאת המערער, שהתשלום עבור עבודת שיש אלוני בוצע במלואו על ידי העירייה. נניח שהיתה עדות כזו, והיתה עדות כזו, אז אין יותר רלוונטיות לעיסקת גב לגב. אנו טוענים שמדובר בהגנה קלושה כי מדובר בכך שהכל שולם. אני מקריא מעמ' 6 לפרוט' בית משפט קמא, בחקירה שכנגד ש' 28, 30 - מנהל המערערת מעיד: "אם אתה שואל אותי... אני משיב, שהתשלום לעירייה עבור השיש קיבלנו".

בעמ' 7 הוא מעיד: "את מלוא התשלום בגין השיש ... קיבלנו ... ". אני לא קיבלתי את הכסף. אז גם אם היו איזה שהם התחשבנויות, האם הציגו מסמך בפני בית משפט קמא. איזה הגנה יש כאן. בית המשפט עשה איתו חסד שאמר להפקיד ערבות בנקאית. הוא גם התנה את מתן הרשות להתגונן בפרעון פסק הדין החלקי והדבר לא נעשה.

להגיש בקשה להארכת מועד, לא הגישו. אחרי שעבר המועד למלא אחר התנאים, הוגשה בקשה שיש קורמן שהיה חולה, והוא לא הופיע.

בית המשפט בהחלטה שלו לא קבע שההגנה היא קלושה, אלא עשה חסד עם המערערת.

הרשקוביץ:

כל מה שחברי הקריא וציטט מתוך הפרוט' נכון הוא. אנו טוענים שקיבלנו את הכסף במלואו מהעירייה לפי חישוב העירייה, אלא שהחישוב של "אלוני" שונה מהעירייה. המצהיר נשאל לגבי העירייה ואמר שקיבל את מה ששולם לעירייה. הוא אמר זאת גם בתצהיר וגם בחקירה. אמר במפורש שהפער בין שני הדברים הוא 15,000 ש"ח וזה מה שהודנו שאמרנו. הכוונה למסמך שהוא לא יכול להסתמך עליו כי זה לא מסמך שהוא ערך. אנו היינו צינור בלבד. הסיכום היה ישירות מול העירייה.

אני מפנה לנספח ג' מתיק המוצגים שלנו. שזה מסמך שנעשה על ידי מפקח העירייה , שעל פי הם שילמו את הכספים. בגלל שהוא לא נעשה על ידינו, הם לא קיבלו אותו וזה לא נכון כי מדובר בבקשה למתן רשות להתגונן. בתצהיר נאמרו דברים אחרים וכשהוא נשאל, הוא הסביר. הוא לא הכחיש שקיבל את הכסף מהעירייה.

רימר:

אני מפנה לפרוט' עמ' 6 שורות 26, 27.

פסק דין

1.         בבימ"ש השלום בחיפה נדחתה בעיקרה בקשת רשות להתגונן של המערערת.

ניתן פס"ד חלקי ולגבי יתרת הסכום קבעה הרשמת המלומדת תנאים למתן הרשות. תנאים אלה לא מולאו ומכיוון שכך ניתן פסק-דין בתאריך 12/10/06 המשלים את פסק-הדין החלקי. בערכאה הדיונית טענה המערערת כי מן הראוי היה לאפשר לה, תוך מתן אורכה מסויימת, עמידה בתנאים שנקבעו ע"י כב' הרשמת. היום, אין המערערת מבקשת לעמוד בתנאים אלה ולכן אין יותר נפקות לשאלה אם ראוי היה לאפשר לה בזמנו קיום התנאים האמורים.

2.         טענתה העיקרית של המערערת בבימ"ש השלום ובפנינו היא שבקשתה לרשות להתגונן הראתה הגנה הראוייה להידון במשפט עצמו ולכן לא היה מקום להתנות את מתן הרשות בתנאים שנקבעו.