פסק-דין בתיק עא 3782/07

1.         בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם איתן אורנשטיין (להלן: "הרשם") מיום 25/10/07, בבש"א 20615/07 (להלן: "ההחלטה"), בה החליט כדלקמן:

            "לפניי בקשה להבהיר כי החלטת ביניים שניתנה בתיק ביום 11.2.07 לפיה מעוכב פסק הדין, עומדת בעינה. לכאורה בקשה זו מיותרת, שכן ברי שכל עוד לא בוטלה ההחלטה, היא שרירה. עם זאת ולמען הסדר הטוב, במיוחד מכוח העובדה שהמבקשים עצמם אינם מיוצגים, יובהר שפסק הדין שניתן בהעדר הגנה עומד על כנו כאשר תלויה ועומדת בקשה לבטלו. אין בכך כדי לשנות ולגרוע מתוקפה של ההחלטה מיום 11.2.07 לפיה מעוכב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת.

            הדיון בבקשה לביטול פסק דין מיום 23.12.07 בשעה 12:30...".

2.         בקשת הערעור סתומה ואינה מנומקת כדבעי, והצריכה בדיקת תיק בית המשפט על כל עשרות בקשות הביניים המצויות בו, וזאת כדי לרדת לסוף דעתם של בעלי הדין בטיעוניהם בערעור.

3.         מכל מה שהצלחתי ללקט ולברר, נראה לי כי כך הם פני הדברים, הנוגעים לענייננו:

            המערער הגיש נגד המשיבים ונגד 13 נתבעים נוספים כתב תביעה בת.א. 2442/06. יחד עם התביעה הגיש המערער בקשה לפטרו מתשלום האגרה. בטרם שולמה האגרה או בטרם ניתן פטור מתשלומה, ניתן ביום 9.1.07 לבקשת המערער, נגד המשיבים פסק-דין בהעדר הגנה. ביום 29.1.07 הגישו המשיבים בבש"א 3132/07 בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביום 11.2.07 הגישו המשיבים בקשה נוספת, בש"א 4027/07, אשר לפי המדבקה המוטבעת עליה, הינה בקשה לביטול פסק דין או החלטה. הבקשה עצמה אינה נמצאת בתיק (הלן: "הבקשה השנייה").

4.         מעיון בבקשה דחופה לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ 2001455074, הנמצאת בתיק הבקשה השנייה, עולה, כי המשיבים הגישו בקשות נוספות לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בתיק בש"א 2188/07 מיום 16.1.07, בש"א 2947/07 מיום 25.1.07.

5.         ביום 11.2.07 נתן הרשם בבקשה השנייה, צו אירעי לעיכוב ביצוע פסק הדין כמבוקש, תוך חיוב המשיבים בהמצאת התחייבות עצמית.

6.         ביום 11.2.07 פנו המשיבים למזכירות בית המשפט, בבקשה "להוצאת פסק הדין מתיק בית המשפט", מאחר וטרם שולמה אגרת בית המשפט ולא ניתן פטור לגביה. בהתייחסו לבקשה זו, החליט הרשם בו ביום, כי "אם לא שולמה האגרה, לא היה מקום להביא התיק לפניי למתן פסק-דין, ובשלב זה ביצועו עוכב".

7.         ביום 10.7.07 התקיים דיון בבקשה הראשונה לביטול פסק הדין. בהחלטתו מיום 10/7/07 החליט הרשם לבטל את פסק הדין.

            כפי שנאמר לי בדיון שהתקיים בפניי, וכפי שעולה מהחלטת הרשם מיום 17.10.07, אליה אתייחס עוד להלן, עולה, כי המערער הגיש ערעור על החלטת הרשם (ע"א 3173/07)  וכב' השופטת גנות, בפניה נדון הערעור, ביטלה, ביום 11.9.07,  את החלטת הרשם, והשיבה את פסק הדין על כנו. עם זאת, עיכבה השופטת גנות את ביצועו של פסק הדין עד לתשלום האגרה או עד לקבלת פטור.

            על פסק דינה של השופטת גנות הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וטרם ניתנה בו החלטה.

            יוער, כי חרף מאמציי, לא עלה בידי למצוא את פסק הדין של כב' השופטת גנות ואיש מבעלי הדין לא המציא לעיוני עותק ממנו.

8.         ביום 16.10.07 נתן כב' הנשיא, השופט גורן, פטור מתשלום האגרה בתיק.

9.         ביום 17.10.07, במסגרת בקשה לפטור מאגרה, החליט הרשם, בין היתר, כי "לאור החלטת הנשיא הפוטרת את התובע מתשלום האגרה, אין מקום לדון בבקשה לפטור ובהתאם לפסק הדין בערעור (3173/07) מיום 11.9.07, עומד פסק הדין על כנו" (להלן: "ההחלטה מיום 17.10.07").

10.        ביום 25.10.07 הגישו המערערים בתיק בש"א 20615/07 מסמך שהוגדר כ"הודעה עפ"י החלטת כב' השופט איתן אורנשטיין" (להלן: "ההודעה") ובה הודיעו כי הבקשה השנייה עדיין תלויה ועומדת ועתרו כי הרשם ישוב ויעכב את ביצוע פסק הדין. על הודעה זו ניתנה החלטת הרשם נשוא הערעור שבפניי.

11.        בהודעת הערעור, שנכתבה בצורה סתמית וכללית, טוען המערער, כי שגה הרשם בהחלטה, והיא עומדת - אף בניגוד להחלטתו מיום 17.10.07.

אין ספק, כי שגגה נפלה בפני הרשם, ויש לבטל את ההחלטה.

12.        ככל שיכולתי להיווכח, היתה מונחת בפני הרשם בקשה אחת לביטול פסק דין, היא הבקשה הראשונה. הבקשה השנייה, אליה התייחסה ההודעה, היתה ככל שיכולתי להסיק ממנה, בקשה לעיכוב ביצוע, הגם שכותרתה היתה "עיכוב ביצוע וביטול פסק דין", לגביה ניתן צו עיכוב ביצוע ביום 11.2.07. ביום 10.7.07 דן הרשם בבקשה הראשונה, ונתן בה החלטתו.