פסק-דין בתיק עא 3691/07

ערעור זה מופנה כנגד החלטת הועדה הרפואית העליונה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, מיום 25.06.07 לפיה נדחתה בקשת המערער להחלת הוראתה של תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), תשמ"ד-1983 (להלן: " תקנה 12").

הערעור שלפני הינו גלגול שלישי של ההליך הקשור להפעלתה של תקנה 12 בעניינה של המערערת.

הרקע העובדתי:

המערערת ילידת 1943 הוכרה כנכה על פי החוק, בשל פגיעה נפשית שנגרמה לה כתוצאה מהטראומות אותן חוותה בילדותה המוקדמת בתקופת השואה.

בשל נכותה נקבעה למערערת נכות בשיעור 37.5% כולל תקנה 12 במלואה.

עקב החמרה שחלה במצבה, פנתה המערערת לועדה הרפואית בבקשה להעלאת שיעור הנכות.

בדיון שהתקיים בפני הועדה הרפואית העליונה, נקבע כי אין בחומר הרפואי שהוצג כדי לשנות את הקביעה לפיה ההחמרה שחלה במצב המערערת אינה קשורה לנכות המוכרת.

על החלטה זו הוגש ערעור (ע"א 2838/05). בתאריך 02.03.06, ניתן על ידי פסק הדין בערעור הנ"ל בו נקבע, בין היתר:

"... בשל אירוע טראומטי בחייה האישיים הגיבה המערערת בניסיון אובדני.

עיינתי בפרוטוקול הועדה ונראה כי הועדה לא נתנה את דעתה לשאלת הקשר בין מצבה הנפשי הקודם של המערערת לבין התגובה החריגה.

אשר על כן, טוב עשתה עו"ד שהם שקיבלה את המלצתי והסכימה להחזרת הדיון לועדה הרפואית העליונה.

הועדה הרפואית העליונה תשוב ותבדוק את המערערת ותתייחס למכלול הנתונים הרלבנטיים הקשורים להחמרה הנטענת במצבה".

(ההדגשה לא במקור - ש.ד.).

בתאריך 16.10.06 שבה והתכנסה הועדה הרפואית העליונה ובחנה פעם נוספת את טענות המערערת, ובהחלטתה קיבלה את הטענה לפיה חלה החמרה בשיעור של 10% במצבה של המערערת, אך במקביל החליטה לבטל את הפעלת תקנה 12; כך שבסופו של יום "זכתה" המערערת לתוספת של 2.5% בשיעור נכותה.

על החלטה זו הוגש ערעור, אשר נדון בפני כב' השופטת גרסטל (ע"א 3524/06). ביום 04.05.07 נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה "הדיון יוחזר לועדה הרפואית שתבחן מחדש את נושא הפעלת תקנה 12 ואם תקבע שאין מקום להפעלת התקנה תנמק את קביעתה תוך התייחסות לעובדה שבעבר הופעלה התקנה לגבי מערערת זו. כל צד ישמור לעצמו כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו".

בדיון שהתקיים בהמשך לפסק דין זה, שבה הועדה וקבעה כי אין מקום להפעלתה של תקנה 12, בנימוקים כדלקמן:

"מדובר באשה בת 67 כלומר צעירה באופן יחסי לגיל הממוצע של ניצולי השואה אשר מתפקדת באופן חלקי בבית שומרת על קשר עם ילדיה ומצבה הבריאותי יציב.

לאור האמור לעיל לא מתקיימים התנאים שבתקנה האמורה בשים לב לגילה עיסוקה והתאמה הסוציאלית במידה והם משפיעים על נכותה המוכרת.

באשר להפעלת תקנה 12 בעבר ע"י הועדה הראשונה. יש לציין שהועדה העליונה 16.10.06 דנה במקרה זה בכל מכלול המורכבות הכוללת גם תקנה 12 ואין חובה ליתן תקנה זו באופן גורף ואוטומטי.