פסק-דין בתיק עא 3678/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, כב' השופטת ר' למלשטרייך-לטר, מיום 9.8.2006 בת"א 8783/01, לפיו חויבה המשיבה לשלם למערערת סך של 109,308 ש"ח והוצאות משפט.

2.         הערעור מתמקד בשני עניינים: חישוב ההתייקרות והוספת מס ערך מוסף על יתרת החוב.

3.         נציין שהמערערת פנתה לבית משפט קמא בבקשה לתיקון טעות סופר. בהחלטה מיום 7.9.2006 מבהיר בית משפט קמא כי לצורך חישוב ההתייקרות נלקחו מדדי תשומות הבנייה מחודש ספטמבר 1994 ומחודש מרץ 1995, אולם לא פורטו הסכומים לגביהם חושבו ההתייקרויות. אין גם כל התייחסות לסוגיית המע"מ.

4.         המשיבה סבורה כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא. לעניין המע"מ נטען כי בית משפט קמא היה מודע לסוגיית המע"מ ונמנע במכוון מלחייב את המשיבה להוסיף מע"מ על הסכום שנפסק. נטען כי בחישוב ההתייקרות יש להביא בחשבון תשלומים ששולמו בפועל, וכי בכל מקרה מדד הבסיס צריך להיות מדד אוקטובר 1994 שפורסם ב-15.11.1994.

5.         בית משפט קמא לא פירט אילו סכומים נכללו על-ידיו בחישוב ההתייקרות, אלא רק ציין על בסיס אילו מדדים נערך החישוב.

            לעניין מדד הבסיס דומה שהדין עם המשיבה. בהזמנת העבודה נרשם כי "המחירים שבהצעה צמודים למדד הבנייה של חודש אוקטובר [...]", משמע מדד הבסיס הוא זה שפורסם בחודש נובמבר ולא מדד ספטמבר שפורסם בחודש אוקטובר. מדד הסיום הוא זה שהיה ידוע ביום החשבון - 30.4.1995, דהיינו מדד חודש מרץ 1995.

6.         הדין עם המשיבה גם בטענתה כי בחישוב ההתייקרות יש להביא בחשבון את התשלומים ששולמו, אולם ברי שהתשלומים שיש להביא בחשבון הם רק אלו ששולמו קודם לחשבון הסופי מיום 30.4.1995, שהרי ההתייקרויות מחושבות ליום עריכת החשבון הסופי.

7.         בפסק דינו של בית משפט קמא נקבע כי החשבון הסופי, לפני ההתייקרויות, היה   395,674 ש"ח, מסך זה הופחת סך של 179,409 ש"ח ששולמו על-ידי המשיבה כתשלום ישירות לספקים (סעיף 3.6 לפסק הדין). יצוין כי בסעיף 3.5 לפסק הדין נרשם כי ההפחתה לגרסת המערערת היא רק 168,079 ש"ח, אולם דומה שמפסק הדין ניתן להבין כי התקבלה עמדת המשיבה לעניין זה, שהרי בית המשפט לא מצא לחייב את המשיבה בהפרש יתרה של 216,205 ש"ח.

            שאר התשלומים שפורטו בפסק הדין - 85,470 ש"ח מיום 1.5.1995; 92,645 ש"ח מיום 15.8.1995; סכום המע"מ 15,750 ש"ח ששולם ללשכת ההוצל"פ - שולמו כולם לאחר החשבון הסופי.

8.         על כן סכום ההתייקרויות שיש להוסיף לחשבון הסופי יחושב רק על סכום החוב,  216,205 ש"ח. סכום זה הוא 10,051 ש"ח (לפי מדד בסיס לאוקטובר 1994 - 127.7 נקודות ומדד סיום למרץ 1995 - 133.6 נקודות, שינוי של 4.62%).

            בית משפט קמא קבע כי ההתייקרויות ליום החשבון הסופי עמדו על 4,214 ש"ח בלבד, ועל כן יש לתקן את הסכום ולהעמידו על 10,051 ש"ח.

9.         לגבי התשלומים ששולמו לאחר מכן, טענה המשיבה כי שילמה ביתר ועל כן יש להפחית מהחיוב תשלומי יתר אלו. אף כי לא הוגש ערעור שכנגד, דומה כי אם נמצא שאכן יש להפחית תשלומי יתר שכאלו, מוסמכים אנו לעשות כן (ראה תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

10.        סכום חובה של המשיבה למערערת ליום החשבון הסופי - 30.4.1995 - עמד על כן על סך של 216,205 ש"ח בצירוף התייקרות בסך של 10,051 ש"ח, כלומר 226,256 ש"ח. המשיבה טענה כי שילמה סך זה בדרך של הפחתת 40,000 ש"ח שישמשו כערבות ביצוע (סכום בו חויבה בבית משפט קמא), וכן שילמה את התשלומים המוסכמים גם על המערערת כדלקמן:

85,470 ש"ח מיום 1.5.1995 (לא הוברר אם מדובר בסכום כולל מע"מ או סכום קרן בלבד).

92,645 ש"ח מיום 15.8.1995 (באמצעות סילוק חוב למר חירותי).

יצוין כי סך של 15,750 ש"ח, שהוא מע"מ על התשלום האחרון, הועבר ישירות ללשכת ההוצל"פ.

11.        כדי לבדוק את יתרת חובה של המשיבה לאחר תשלום כל התשלומים ששילמה למערערת לאחר מועד החשבון הסופי, נערוך שיערוך של כל הסכומים ליום מתן פסק הדין.

סכום יתרת החוב משוערכת מיום החשבון הסופי - 30.4.1995 - ועד יום פסק הדין בבית משפט קמא - 9.8.2006 - הוא 559,369 ש"ח.

            מסך זה יש להפחית את התשלומים ששולמו כשהם משוערכים ליום פסק הדין: