פסק-דין בתיק עא 3666/06

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' טובי) שניתן ביום 17/8/06, בת"א 310/90, ובו נקבע כי על המשיב לפנות את מקרקעי המערערים, בכפוף לכך שהמערערים ישלמו למשיב סכום של 437,668 ש"ח  נכון ליום 5/10/04.

טענת המערערים כי היה על בית המשפט לקבל את טענתם בדבר זכאותם לקזז דמי שימוש ראויים המגיעים להם מן המשיב, בשל החזקתו במקרקעין משנת 1989, ללא תשלום דמי שימוש כלשהם, נדחתה מבלי שהוכרעה לגופה.

2.         התוצאה מפסק הדין האמור היא, שמועד הפינוי מתעכב עד לביצוע התשלום שנפסק לעיל. המחלוקת העיקרית מתמקדת אפוא בשאלה, אם במסגרת הדיון האמור היה על בית משפט השלום לדון בטענת הקיזוז שהועלתה על ידי המערערים בנושא דמי השימוש הראויים ולהכריע בה במסגרת פסק הדין, כטענת המערערים, או שנושא דמי השימוש הראויים צריך להתברר כהליך עצמאי, כטענת המשיב.

תשובה חיובית לאפשרות הראשונה - דיון בטענת הקיזוז - וקבלתה לגופה הייתה מביאה להפחתה של הסכום בו חוייבו המערערים לפצות את המשיב או אף לביטולו המלא וכן להקדמת מועד הפינוי המתעכב מאז שנת 1989.

לפי האפשרות השנייה - הימנעות מהכרעה בשאלת הקיזוז - מטילה על המערערים חובה לשלם למשיב את סכום הפיצוי המלא בו חויבו, ורק כנגד ביצוע התשלום האמור, תחול על המשיב חובת הפינוי.

3.         אבהיר כבד בשלב זה של הדיון, כי לדעתי היה על בית משפט קמא לדון בטענת הקיזוז ולהכריע בה, ואין בקיומו של הליך נפרד בנושא דמי השימוש או בהחלטה בדבר פיצול סעדים למנוע הדיון האמור. יתר על כן, על-פי הראיות שהיו בפני בית משפט קמא, עמדה למערערים זכות קיזוז מלאה כנגד סכום החיוב שהוטל עליהם, וממילא אין עוד כול הצדקה להמשיך ולעכב את מועד הפינוי. תוצאה זו נכונה משפטית, ואף מוצדקת מעשית.

הרקע וההליכים הקודמים, לרבות הערות נלוות :

4.         ביום 11/1/90 הגישו המערערים תביעה כנגד המשיב לסילוק ידו מן המקרקעין שבבעלותם והידועים כחלק מחלקה 15 בגוש 18034, בעכו (להלן: המקרקעין) ואשר עליהם הקים המשיב בית עסק למכירת צמחים ועציצים (להלן: יכונה המבנה על המקרקעין הנ"ל - המושכר). (להלן יכונו המושכר והמקרקעין, יחדו - " החלקה").

            התביעה הוגשה בבית משפט השלום בחיפה בת"א 310/90 ונדונה בפני כבוד השופטת ש' שטמר. במסגרת אותה תביעה, טען המשיב כי הוא רכש זכויות במקרקעין ובמבנה   שהוקם על המקרקעין, כדייר מוגן. טענתו התבססה, בין היתר, על שיפוץ המושכר והשקעות שהשקיע בקרקע ובמבנה שהקים עליו.

בפסק-דין שניתן ביום 16/8/93 על ידי כבוד השופטת שטמר, נקבע כי המשיב אינו דייר מוגן, ובית המשפט הורה על פינוי המשיב מן המושכר ומן המקרקעין, ומכל אשר עליו. עוד נקבע כי בית המשפט נמנע מלפסוק פיצויים למשיב בגין השקעותיו במקרקעין ובמבנה, מכיוון שלא הביא כל ראיות לעניין זה, ונראה כי זנח את הטענה.

ערעור על פסק-הדין התקבל ובית המשפט המחוזי דחה את תביעת הפינוי כנגד המשיב.

על פסק-דין זה הגישו המערערים בקשת רשות ערעור (רע"א 2701/95) אשר נדונה כערעור בבית המשפט העליון. בפסק-דין שניתן ביום 27/5/99 , אישר בית המשפט העליון את פסק-הדין של בית משפט השלום, וקבע כי המשיב איננו דייר מוגן בחלקה, הגם ש הוא בר רשות עד 1989, ולכן הורה על פינויו של המשיב מן החלקה. ואולם, הוסיף וקבע ביהמ"ש העליון כי:

" יש להתנות את ביטול הרישיון ואת פינוי המשיב מהחלקה בפיצוי הולם עבור ההשקעות שהשקיע בחלקה ועבור הוצאותיו בגין חיסול עסקו המתנהל בחלקה מזה שנים רבות...".

מאחר ששאלת הפיצוי המגיע למשיב לא התבררה בבית משפט השלום - וראוי להדגיש כי הדיון נמנע בשל מחדל המשיב להביא ראיות בנושא - הורה בית המשפט העליון על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת להכריע בשאלת הפיצוי המגיע למשיב. לצורך הכרעה בשאלה זו, קבע בית המשפט העליון:

" יותר לצדדים להביא ראיות ולהשמיע את טענותיהם בפני בית המשפט.  פינויו של המשיב מהחלקה יותנה בכך שהמבקשים ישלמו למשיב את סכום הפיצויים כפי שיקבע על ידי בית משפט קמא. אין בתוצאה זו כדי לפגוע בזכותם של המבקשים לתבוע דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקה בחלקה".

אעיר כבר בשלב זה, כי על-פי פסק הדין של בית משפט העליון לא הייתה כול מניעה, במסגרת ההליך שאמור היה להתקיים בבית משפט השלום לדון לא רק בנושא סכום הפיצויים המגיע למשיב, אלא גם לדון בדמי השימוש הראויים המגיעים למערערים. המערערים רשאים היו לעשות כן הן בדרך של בירור המחלוקת בנוגע לכלל  דמי השימוש הראויים המגיעים להם (בדרך של תביעה נפרדת שתדון במאוחד או בנפרד) ובין בדרך של העלאת הטענה כטענת קיזוז.  התנהלות לפי האפשרות האחרונה אינה מייתרת קיומה של תביעה נפרדת.

ועוד, מעקב אחר הדיונים וההחלטות בבית משפט השלום מורה, כי אכן הועלתה טענת קיזוז והוכחה, ולכן היה על בית משפט השלום לדון בה. לצידה של טענת הקיזוז קיימת תביעה נפרדת לדמי שימוש ראויים, אך אין בה לייתר הכרעה בטענת הקיזוז.

הדיונים בבית משפט השלום והערות נלוות :