פסק-דין בתיק עא 3624/06

השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב:

1.         בפנינו ערעורו של עו"ד זכי כמאל על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ת. נאות פרי) בו נדחתה תביעתו לתשלום שכר טרחה, תביעה שהוגשה כנגד המועצה המקומית עוספיה וכנגד ראש המועצה שריף אבו רוקן.

            הרקע לתביעה הם ארועים שארעו ב- 14.3.00 בעוספיה, בגדר מחאת התושבים כנגד כוונה להציב ביישוב אנטנות סלולריות.

             בתביעתו (ת.א. 13033/03 של בית משפט שלום חיפה) טוען עורך הדין כי הוא ומשרדו התבקשו לייצג את הנתבעת, המועצה המקומית עוספיה, במשך שנים בהליכים שונים, וביצע עבורה פעולות משפטיות שונות כגון ייצוג וייעוץ משפטי שוטף. עוד נטען בכתב התביעה, כי המועצה, באישור הנתבע ומליאת המועצה, פנתה לתובע באפריל 2000 על מנת שייצג את המועצה ותושביה בארועים הידועים כמשבר האנטנות הסלולריות, לרבות בהליכים פליליים נגד אלה שיועמדו לדין מבני היישוב עוספיה בגין הארועים הנ"ל. עורך הדין מפרט בכתב התביעה ארבעה תיקים פליליים שנפתחו בענין זה (הראשון מביניהם הוגש ב- 11.4.00 והאחרון ב- 22.1.04). עוד טוען עורך הדין בכתב התביעה, כי בנוסף לתיקים הפליליים, טיפל עם משרדו בהליכים אזרחיים ותביעות פיצויים, חוות דעת, ייצוג בפני רשות חקירה שאמורה היתה להזמין או הזמינה עשרות מתושבי כפר עוספיה לחקירה בגין פרשת האנטנות הנ"ל. עורך הדין מוסר בכתב התביעה כי הייעוץ המשפטי, הטיפול וההליכים המשפטיים, התקיימו מאז מרץ 2000 ועת הוגש כתב התביעה ביולי 2003, עודם מתקיימים.

            טוען עורך הדין בתביעתו, כי כדי להבטיח את שכר טרחתו והוצאות משרדו בגין ההליכים והטיפול בפרשת האנטנות הנ"ל קיבלה המועצה החלטה בה נקבעה התחייבות ואחריות המועצה לתשלום מלוא ההוצאות ותשלום שכר הטרחה הנ"ל. התובע מוסר כי ראש המועצה, יחד עם חבריה, יזמו קיום ישיבה של מליאת המועצה וקבלת ההחלטה המתחייבת להעברת הטיפול של פרשת האנטנות למשרד התובע, ולנשיאה בהוצאות ושכר הטרחה בגין ההליכים ו/או הייעוץ ו/או הטיפול בפרשה הנ"ל.

            עורך הדין טען כי ראש המועצה (בטעות כונה בכתב התביעה 'הנתבע מספר 1'), ביחד עם נציגים מטעם המועצה והועד הציבורי שהוקם לצורך טיפול בפרשת האנטנות, ניהל את הטיפול בפרשה.

            עורך הדין מפרט כי במסגרת הטיפול שקיבל משרדו מטעם המועצה, התקיימו ישיבות רבות, הן בפני הרשויות המוסמכות, הן במשרדי המועצה, כדי להביא לסיום ללא פגיעה קשה במועצה ו/או בתושבי המועצה שהיו מעורבים בהכרזה על המהומות, שהביאו לאובדן רכוש ופגיעה גופנית של מעורבים מכוחות הבטחון ותושבי הכפר. התובע מוסר כי בישיבות אלה פעל למניעת הסלמת מערכת היחסים העדינה בין התושבים לשלטונות, בדמות הגשת כתבי אישום נוספים ותביעות אזרחיות הדדיות של המדינה והתושבים, כאשר משרדו העמיד את מיטב הכוחות והאמצעים לצורך טיפול בפרשת האנטנות, על היבטיה הפליליים והציבוריים.

            התובע מוסר כי ראש המועצה והמועצה קיבלו על עצמם את ההסכם לפיו ישלמו למשרדו שכר טרחה בסך 100,000 דולר בצרוף מע"מ, ואף מצהיר כי העבודה המאומצת שלו ושל משרדו הביאה לסיום פרשת האנטנות על הצד הטוב ביותר.

            בהמשך, מפרט עורך הדין את פעולותיו במסגרת הטיפול בארבעת התיקים הפליליים הנ"ל.

            משלא שולם שכרו, ולו תשלום כלשהו על חשבון, הגיש את כתב התביעה.

            בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) שב עורך הדין ומאשר את המפורט בכתב התביעה שהובא לעיל, ואף מציין כי הוא זכאי לקבל את הסכום שתבע, הן לאור הסכם בינו לבין המועצה, והן כשכר טרחה ראוי בגין טיפול משרדו בפרשת האנטנות.

            המועצה טענה בעיקרו כי לא ביקשה לשכור את שירותי עורך הדין, כי לא נכרת הסכם בעניין, שלא לומר הסכם בחתימת נושאי משרה מסוימים על פי צו המועצות המקומיות, וכי בהעדר הסכם חתום אין המועצה יכולה לשלם כל שכר. גם ראש המועצה טען שלא התקשר עם עורך הדין וכי המועצה מעולם לא שכרה את שירותיו. לחילופין טען ראש המועצה כי הוא מבוטח בביטוח אחריות מקצועית ושלח הודעת צד ג' כנגד חברת הבטוח, הטוענת מצידה כי פעולות ראש המועצה נופלות בגדר חריגי הפוליסה.

2.         בית משפט קמא דחה את התביעה.

            בית המשפט ציין שעורך הדין פעל בכל הנוגע לארועים ואף עדכן את הנוכחים בישיבת המועצה מ- 12.7.00, אך כי אין למצוא בפרוטוקול הישיבה החלטת מועצה בדבר שכירת שירותיו, ואף כי לא הוכח מיהו בדיוק הגורם שהזמין את שירותיו. בית המשפט מצא כי אין בהוראת תשלום שנתנה המועצה לאוצר השלטון המקומי שלא כובדה, כדי לתמוך בקיומה של התקשרות בין המועצה למערער, ואף ציין כי לא הוכח מה היה שכר הטרחה המוסכם.

            בית המשפט הוסיף וציין כי עורך הדין עצמו הבין שקיימת בעיה עם ההבטחה לתשלום שכר טרחתו והיה עליו לדאוג להסדרת הנושא גם אם בדיעבד בצע כבר חלק מהעבודה ובוודאי כך משהמשיך לייצג את הנאשמים בהליכים הפליליים בשנת 2002.

עוד ציין, כי לו ביקש עורך הדין להוכיח כי היו מקרים בעבר בהם התקשר עם המועצה ללא הסכם בכתב ושכרו שולם היה עליו להציג ראיות מפורשות לכך וזאת לא עשה.

בית המשפט דחה את טענות עורך הדין לתשלום שכר טרחה מוסכם ודחה גם את דרישתו לשכר טרחה ראוי, בציינו כי טענה זו לא נכללה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית מה גם ששיעור שכר הטרחה הראוי לא הוכח.

3.         נראה כי ביהמ"ש קמא לא היה שבע רצון מהתוצאה אליה הגיע ובסיכום פסק דינו העיר כי מן הראוי היה שההליך יסתיים בפסק דין של פשרה או בהליך גישור שכן אין לו ספק שעורך הדין ומשרדו פעלו תחת ההבנה ששכרו ישולם ולא היתה כוונה ליתן שירותים ללא תמורה. בית המשפט מציין כי הוא סבור שהצדדים צריכים למצוא דרך להעניק תשלום מסוים לעורך הדין בשל הטפול מטעמו וצר לו שלא מצאו לנכון לאמץ את הצעתו בענין זה.

משהתביעה נדחתה, נדחתה גם ההודעה לצד ג' ששלח ראש המועצה כנגד חברת הבטוח.