פסק-דין בתיק עא 3623/06

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר) מיום 9.8.06 ב-ת.א. 26627/99, לפיו נפסק לזכות המערער (יליד שנת 1948) פיצוי בסכום של 28,680 ש"ח בגין תאונת דרכים שאונתה לו ביום 5.5.97.

ב.         המערער סבל עקב התאונה משבר בצלעות 11+10 מימין, ושבר דחיסה קדמי בחוליה 1L, ואושפז למשך שלושה ימים.

מומחה רפואי מוסכם על דעת הצדדים בתחום האורתופדי, ד"ר אמיר יון קבע שנותרה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% עקב השבר בעמוד השדרה הגורם כאבים והגבלה קלה בתנועה.

ג.          בתצהירו שהונח בפני בית משפט קמא (ת/2) טען התובע שעבד משנת 1991 ועד דצמבר 1996 בתצוגת רכבים, דהיינו, שימש כנהג של רכבים ישראליים שנקנו על ידי המעביד שלו והיה מביא אותם לתצוגה הואיל ותושבי שטחים לא היו מורשים לנהוג ברכב ישראלי.

ד.         בית משפט קמא קבע שלא עלה בידי המערער להוכיח שעבד במהלך התקופה שנטענה, וכן לא עלה בידו להוכיח את גובה משכורתו.

בית משפט קמא ציין, בין יתר נימוקיו, שהמערער לא יכול היה להמציא תלוש שכר או מסמך אחר ללמד על משכורתו, וגם העד שהובא לעדות כמעבידו של המערער, ואשר מנהל עסק, לא יכול היה ליתן ולו מסמך אחד המעיד על כך שהמערער עבד אצלו.

המערער אישר שהיה עליו להביא בפני הביטוח הלאומי, לצורך תביעתו להבטחת הכנסה, מסמכים לגבי משכורתו, וכן זומן למס הכנסה ונדרש להציג רשימת מכוניות, אך הוא לא הביא לבית המשפט אף מסמך מן המסמכים שציין.

בית משפט קמא גם עמד על סתירות שונות בעדותו של המערער, וכן הצביע על כך שבאפריל 1998 הגיש התובע תביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי, ובטופס התביעה נרשם שאין המערער עובד מזה ארבע שנים (נ/6).

המערער אישר את דבר חתימתו על הטופס (עמ' 22 לפרוט'), וסיבת אי-העבודה נרשמה "מצב בריאות, אלכוהול".

במסמך נוסף, נ/8, חוזר המערער על טענתו שאינו עובד מזה 4 שנים ומציין שקודם לכן עבד במגרש מכוניות.

המערער אישר בחקירתו הנגדית שהיה בטיפול מרכז גמילה מאלכוהול לתקופה קצרה לפני התאונה (עמ' 26 לפרוט').

ה.         כותב בית משפט קמא בעמ' 10 סיפא של פסק הדין:

"לא רק שאין בסיס תומך לטענתו של התובע כי עבד במהלך התקופה משנת 91 עד 96, אלא שטענה זו נחזית להיות טענה שקרית. התובע לא הוכיח קבלת שכר כלשהו בתקופה הקודמת למועד התאונה"

בית משפט קמא הוסיף וציין שלטענת המערער, אין הוא עובד לאחר התאונה, דהיינו, מזה כתשע שנים.

למערער נכות אורתופדית בשיעור של 10% עקב כאבים והגבלה קלה בלבד בתנועה ובית משפט קמא סבר שאין בכך סיבה שלא לעבוד כלל בכל עבודה שהיא.

בית משפט קמא הוסיף וציין שלמערער בעיות קרדיולוגיות.

בשנת 96, קודם לתאונה, אושפז המערער בטיפול נמרץ עקב בעיות לב, ולפני כ-4 שנים עבר צנתור. למערער בעיות של לחץ דם גבוה.

ו.          בית משפט קמא החליט שלא לפסוק למערער פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר הואיל והמערער לא הוכיח שעבד בשנים שקדמו לתאונה, וכן לא הוכיח מה היה שכרו.

אדרבא, מן המסמכים עולה כי המערער הצהיר למוסד לביטוח לאומי שלא עבד.