פסק-דין בתיק עא 3610/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט יחזקאל הראל) לפיו נדחתה תביעת אולפני קולינול בע"מ (להלן - " המערערת") לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים בסכום של 1,225,727 ש"ח שנגרמו בזדון לציוד הקלטה (להלן-" הציוד"), שבוטח על ידי הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן -  " המשיבה").

רקע

תות הצליל המוביל בע"מ (להלן - " החייבת") רכשה את הציוד ביום 22.5.95 מקולינור אולפני הקלטה בע"מ (להלן - " הנושה").

לטענת המערערת הציוד נמכר למנהלה (להלן - " אדרבי") עפ"י הסכם מיום 5.8.97בינו לבין החייבת (להלן - " ההסכם").

הוטל עיקול על הציוד במסגרת הליכים משפטיים בין הנושה לחייבת בבית משפט השלום בבת ים בגין יתרת חוב לנושה. העיקול בוצע ברישום ביום 8.5.97, שלושה חודשים לפני שנמכר לאדרבי.

לטענת המערערת אדרבי לא ידע על העיקול.

ביום 14.7.98 מונה עו"ד צנג ז"ל כונס נכסים על הציוד. אדרבי מונה כנאמן על הציוד והתחייב לשומרו עד למתן פסק דין בתובענה שבין החייבת לנושה. הנושה או החייבת לא טענו לבעלות על הציוד.

ב-8.9.98 זכתה הנושה בתביעה כנגד החייבת.

יומיים לאחר מתן פסק הדין בתובענה הגיש אדרבי המרצת פתיחה לבית משפט השלום בת"א ובה עתר לפסק דין הצהרתי כי הציוד בבעלותו, המשיבות לבקשה היו החייבת ואחת מבעלי מניותיה.

ביום 15.9.98 הורה כב' השופט ורדי שישב לדון בהמרצת הפתיחה לצרף כמשיבים לבקשה את כל "הנושים בציוד" (כך הכתיר אותם בית משפט קמא בפסק הדין נשוא הערעור) והנושה צורפה לדיון.

ב-1.10.98 הוקמה המערערת ולטענתה בו ביום העביר אדרבי את הציוד לבעלותה.

ב-5.11.98 במקביל להליכים שהתנהלו בהמרצת הפתיחה פנתה המערערת באמצעות אדרבי לשלוחה של המשיבה, סוכן הביטוח מר רונן אברג'יל והוצאה למערערת פוליסה במסגרתה בוטח גם הציוד.

שלושה ימים לפני מתן פסק הדין בהמרצת הפתיחה, בלילה שבין 18.2.99 ו-19.2.99 פרצו אלמונים למושכר המערערת והרסו את הציוד בשניים מאולפני ההקלטה בהם הותקן "מרבית הציוד" (כפי שהגדיר זאת בית משפט קמא).

האלמונים לא נכנסו לאולפן השלישי בו הותקנה "יתרת הציוד, להלן אולפן שפרירה" (כך בית משפט קמא עמ' 5 לפסק הדין נשוא הערעור).

ביום 22.2.99 נתן כב' השופט ורדי את פסק הדין בהמרצת הפתיחה (להלן - " הפסק"). בפסק נדחתה עתירת אדרבי להצהיר כי הוא הבעלים בציוד תוך שנאמרו עליו ועל מעשיו מילים חריפות ביותר.

דיון

המשיבה סרבה לשלם למערערת את תגמולי הביטוח בגין הנזק שנגרם לציוד בטענות שונות כמפורט בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיבה והמערערת נאלצה להגיש התובענה נשוא ענייננו.

בית משפט קמא דחה את התובענה לאחר שפסק כי למערערת היה יד בביצוע מקרה הביטוח וכן מן הטעם שהיה על המערערת לגלות למשיבה את דבר העיקול על הציוד ואת העובדה שאדרבי הגיש את המרצת הפתיחה המוזכרת לעיל.

ברם, ערכאה דיונית לא דקה פורתא עת קבעה בפסק הדין נשוא הערעור שבפסק "נקבע כי ההסכם זוייף ע"י המנהל בנסיון להבריח את הציוד מנושי החייבת וכי המנהל והחייבת עשו יד אחת לרמות את הנושה".

כל שנאמר בפסק הוא, שהבקשה " הוגשה בחוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים מצד המבקש תוך חשד גם למעשי זיוף ומרמה" וכי "הרושם המתקבל הינו שהמבקש ניסה לעזור לחברו הטוב תוך חציית קוים אדומים המהוים את הגבול בין עזרה לבין פעולות בחוסר תום לב ואף בניגוד לחוק תוך חשד למעשים פליליים שנעשו ע"י המבקש ו/או ע"י מר דדון (שכן המבקש טוען שקיבל את המסמך שהינו לכאורה מזוייף ממר דדון" וכיוצא באלה, אמירות המבטאות חשד אך לדרגת ממצא של עובדה לא הגיעו.

הפסק הועבר ע"י כב' השופט ורדי למשטרה על מנת שזו תשקול אם לבצע חקירה פלילית כנגד אדרבי אך לא הובאה מטעם המשיבה כל ראיה בדבר תוצאותיה של חקירה כזו אם בכלל נערכה.