פסק-דין בתיק עא 3476/01

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט גרובס) בת.א 694/98, לפיו נתקבלה תביעת המשיבה במלואה ונדחתה התביעה שכנגד.

העובדות:

בין המערערת, חברה קבלנית לייזום ופיתוח, לבין המשיבה, ספקית ריצוף וקרמיקה, נכרת הסכם לאספקת מוצרי ריצוף וקרמיקה לפרוייקט בניה שהוקם על ידי המערערת בעיר חולון. בהתאם להסכם סיפקה המשיבה למערערת במהלך השנים 1996-1997 מוצרי ריצוף וקרמיקה.

ביום 28.1.98 תבעה המשיבה את המערערת בטענה כי בין יוני 96 למאי 97 סיפקה למערערת ריצוף בסך 332,097 ש"ח ממנו קיבלה סך של 166,923 ש"ח בלבד.

בכתב ההגנה שהגישה המערערת טענה כי המשיבה נמנעה מלספק את כל הסחורה בגינה היא דורשת תשלום, וכי בעבור הסחורה שכן סופקה הועברה התמורה למשיבה. עוד טענה המערערת כי הסחורה שסופקה לה הייתה בחלקה פגומה ובחלקה חסרה וסופקה באיחור ניכר, ולפיכך נגרמו לה נזקים רבים הנובעים מהצורך להחליף את הסחורה הפגומה ובשל העיכוב בסיום ביצוע הפרוייקט. בגין נזקים אלו הגישה המערערת תביעה שכנגד.

פסק הדין של בית משפט השלום

בית המשפט בחן את הראיות שהוגשו על ידי הצדדים  וקבע כי על פיהן ועל פי התרשמותו מהעדים שהועדו (מנהל המשיבה, מר ימין ונהג המשאית שלה, מר גניש מצד המשיבה, וכן מנהל המערערת, מר חכשורי, מנהל האתר, מר בורמנדו, והנדסאי שהועסק בניהול האתר, מר אפיה, מצד המערערת) הניחה המשיבה את הדעת במאזן ההסתברויות כי אכן סיפקה את הסחורה אשר בגינה הגישה את תביעתה.

למסקנה זו הגיע בית המשפט על פי עדותו של גניש אשר ציין כי כל משלוח יצא ממפעלה של המשיבה מלווה בתעודת משלוח וכי חל עליו איסור מוחלט לנסוע במשאית אשר עליה סחורה ללא תעודות משלוח. על פי גניש עולה כי האתר התנהל בצורה בלתי מסודרת וכי אספקת הסחורה התנהלה באופן סדיר מלבד מקרים בודדים בהם חזרה הסחורה עם תעודות המשלוח מכיוון שבאתר לא היו מוכנים לקלוט את הסחורה. אף מעיון בתעודות המשלוח והחשבוניות עולה כי קיימת התאמה בין המסמכים לבין הכרטסת שהתנהלה אצל המשיבה. במקום שבו סחורה הוחזרה הדבר קיבל ביטוי בתיקונים בתעודת המשלוח ולפיכך הסכום בו חויבה המערערת הינו הסכום המתוקן. השופט הנכבד דחה את הטענות שהעלה המערערת כנגד הכתוב בחשבוניות ואת הטענות לפיהן המערערת חויבה גם בגין סחורה שהוחזרה, וגם בגין תעודות משלוח בלתי חתומות או שהחתימה עליהן בלתי ברורה.

על פי פסק הדין המערערת לא הצביעה על אף מקרה בו תעודת משלוח תוקנה על מנת לתת ביטוי לחוסר או להחזר והדבר לא קיבל ביטוי בחשבונית. בנוסף על כך במכתבים ששלחה המערערת למשיבה בחודשים יולי ואוגוסט 97 אין התייחסות לחיובים בגין סחורה שהוחזרה.

אשר לטענות אודות זיוף החתימה על חלק מהתעודות, קבע בית המשפט כי הטענה הועלתה על ידי המערערת בסיכומיה בפעם הראשונה. יתר על כן אף כי חלק מהחתימות "מקושקשות" ברור כי התעודות נבדקו והושוו לסחורה שנמסרה. להפרכת הטענה סייעה גם העובדה כי המערערת מעולם לא פנתה למשיבה בטענה כי אחד החיובים בחשבונית אינם נכונים.

את העובדה כי קיימות תעודות משלוח בלתי חתומות ייחס בית המשפט לתנאי השטח שהיו קיימים באתר וקבע שברור כי נציגי המערערת טרחו לספור את הכמות של הסחורה שנתקבלה והשוו אותה לרשום על תעודת המשלוח. עוד נקבע כי ניתן לקבל את התעודות כראיה נאמנה אף בלי חתימה.

בנוסף על כך ציין בית המשפט כי המערערת נמנעה מלהגיש את דו"ח התקציב המתוקן אשר יכול היה לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים, ואף התחמקה מהסברים ברורים לכך.

ראיה נוספת עליה הסתמך שופט בית משפט השלום הינה חישוב סכומי החוב שהוגשו על ידי הצדדים לקראת פגישתם ביום 17.3.97. על פי פסק הדין כל אחד מהצדדים מסתמך על מסמכים שונים בתיק המוצגים של המערערת, אולם המסמך עליו מתבססת המערערת מעלה ספקות רבות באשר לא ברור מי ערכו או מתי. המסמך גם לא מתייחס לחשבונות לאחר שנת 96 ואילו המסמך שעליו מסתמכת המשיבה מהווה סיכום בכתב של הפגישה והמערער מודה שקיבלה אותו לידיה. מכל האמור לעיל קבע השופט הנכבד כי המשיבה הוכיחה את הסכום הנתבע, כי יש להעדיף את רישומי המשיבה על רישומי המערערת אשר לוקים בטעויות רבות, וכי חוסר המקצועיות מצד נציגי המערערת הוא שגרם לנזקים ופגמים במוצרים.

את התביעה שכנגד החליט בית המשפט לדחות. המערערת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי המשיבה סיפקה סחורה פגומה. אין חוו"ד מומחה והמערערת מסתמכת על בדיקות שנערכו במכון התקנים. אלא שבדיקות אלו אינן מהוות ראיה מספיקה, שכן לגבי האחת מהן לא ברור מיהו שם היצרן, והבדיקה השניה קבעה כי המוצרים תקינים. השופט הנכבד מסרב לראות במכתבו של מנהל המשיבה בעניין משום הודאת בעל דין נוכח העובדה כי הלה לא הודה במסגרתו בפגימותה של הסחורה.

לאור האמור לעיל אין מקום לטענה לפיה הייתה צריכה המערערת לרכוש סחורה חלופית. המסמכים שהציגה המערערת בנושא מגלים כי אמנם נאלצה לרכוש כמות גדולה של מרצפות אך זה היה לאחר שהמשיבה סירבה לספק לה סחורה משום שלא קיבלה את כספה. פסק הדין גם דחה את הטענה לפיה התנהלותה של המשיבה גרמה למערערת לפגיעה במוניטין.

טענות המערערת

בראש ובראשונה מבקשת באת כוחה של המערערת לחלוק על התחשיב שערכה המשיבה ושלכאורה התבסס על תעודות המשלוח. לטענתה, עיון ב- 21 החשבוניות שהציגה המשיבה מגלה ריבוי של מקרים בהם חויבה המערערת בגין סחורה שאין כל עדות לכך שסופקה לה. לצורך העניין מדגימה המערערת מספר מקרים בהם אין החשבוניות כוללות סחורה שנמחקה מתעודת המשלוח, ולעיתים הן מסתמכות על תעודות משלוח שאינן חתומות. משכך מבקשת המערערת כי יקבע שהמשיבה לא הוכיחה את תביעתה . עוד מבקשת באת כח המערערת לקבוע כי אף בהתכתבויות שהיו בין הצדדים מלינה המערערת על סתירות בין הסחורה שסופקה בפועל לבין מה שנכתב כי כביכול סופק.

בנוסף על הדברים האמורים  משיגה המערערת בטיעוניה על נימוקיו של בית המשפט לדחיית התביעה שכנגד. לטענתה, הוכח כי המשיבה איחרה באספקת המוצרים באופן שהסב לה נזק. על כך ניתן ללמוד הן מהתכתובת בין הצדדים והן מעדויות מנהל המשיבה. גם טענותיה של המערערת אודות הפגמים שנפלו בסחורה הוכחו שעה שהוצגו מכתבים בהם ביקש מנהל המשיבה לשים בצד את הסחורה הפגומה.

פסק דין

לאחר עיון בפסק-דינו של בית-משפט השלום, בחומר הראיות ובכתבי טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין נשוא הערעור.

בין שני הצדדים התגלע סכסוך כספי שנסוב בעיקר סביב שאלת כמות המרצפות שסופקו למערערת על ידי המשיבה ואיכותן. כמו כן היו הצדדים חלוקים באשר לעמידתה  של המשיבה בלוח הזמנים לו התחייבה .

כיוצא מכך התמקדו חילוקי הדעות בין הצדדים בעיקר בשאלות עובדתיות המתייחסות לקיומן של סתירות בין החשבוניות שהוגשו למערערת לתשלום לבין תעודות המשלוח, לוח הזמנים לפיו התנהלה אספקת המוצרים וממצאים שונים הנוגעים לאיכותן של המרצפות.

בכל אחת מהשאלות המועלות דנה הערכאה הדיונית, וקבעה ממצאים עובדתיים חד משמעיים. את הממצאים העובדתיים ואת המסקנות המשפטיות תמך השופט הנכבד בעדויותיהם של הצדדים, ובראיות הרבות שהוצגו בפניו ושהמרכזיות בהן היו התכתובת בין הצדדים והחשבוניות שהוצאו על ידי המשיבה.