פסק-דין בתיק עא 3460/05

            השופט ד"ר קובי ורדי :

1.         העובדות ופסק הדין של בית משפט קמא

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת מיכל שריר, סגן נשיא) מיום 29/9/05 בת.א 953/01 שפסק לתובע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (להלן: "המערער"), כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע המערער.

המערער, יליד 1976 נפגע בתאונת דרכים ביום 24/1/00 בכל חלקי גופו, נגרם לו זעזוע מח מלווה באובדן הכרה, שברים בצלעות, חזה אוויר שחייב ניקוז, שברים באגן ובפרק הירך, שברים בחוליות, קרע בטחול שחייב כריתתו ונוזל חופשי בבטן.

המערער אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ובמחלקה אורטופדית עד יום 21/1/00 ועבר ניתוח לכריתת הטחול. ביום 21/2/00 הועבר המערער לשיקום בבית חולים לוינשטיין שם שהה עד 9/5/00.

כן נזקק המערער לטיפולי פזיוטרפיה והידרותרפיה, טיפולים פסיכולוגיים ומעקב רפואי.

המערער הגיש תביעה לפיצויים נגד המשיבות בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

בית משפט השלום בהרצליה מינה שלושה מומחים רפואיים:

ד"ר אשרוב בתחום הרפואה הפנימית שקבע למערער נכות בגובה של 10% בגין כריתת הטחול.

ד"ר טוצמן, בתחום האורטופדיה, שקבע למערער נכות בגובה של 10%.

ד"ר רפפורט, בתחום הנוירולוגיה, שקבע למערער נכות בגובה של 10% בגין זעזוע מוח.

בית משפט קמא, קבע לאחר חקירתו של ד"ר רפפורט בבית המשפט שלמערער לא נותרה נכות נוירולוגית בגין פגיעתו בתאונה והעמיד לכן את אחוזי הנכות הרפואית של המערער על 19% (בגין הנכות הפנימית והאורטופדית).

בבואו לקבוע את גובה הנכות התפקודית של המערער, התחשב בית משפט קמא בכך שהנכות בגין כריתת הטחול חסרה כל השלכות גופניות וכן שלפי עדות המומחה האורטופדי עולה שנכותו הרפואית של המערער חסרת כל השלכות גופניות ולמעט תלונות לא נמצאו ממצאים פתלוגיים.

בימ"ש קמא קבע כי התאונה לא שינתה את מהלך חייו של המערער, שסיים את המכינה, למד הנדסאות בנין ונשאר בענף שלטענתו התעתד לעבוד בו, מה גם שהמערער היה מוגבל בעבודה פיזית בגין נכות קודמת ברגל וכאבי ראש וגב שאינם קשורים לתאונה והוא בחר במסלול של הנדסאות תכנון בגלל יוקרתו.

באשר לגובה הפיצויים פסק בית משפט השלום למערער פיצוי בגין כאב וסבל בסך 86,763 ש"ח. כן פסק למערער הפסד השתכרות בשל העיכוב בסיום הלימודים בסך 59,112 ש"ח וזאת תוך אי קבלת גירסת המערער לגבי טענתו שעמד להתחיל לעבוד כשליח פיצה כשבועיים לפני התאונה וקביעה "שלא ניתן לקבוע מסמרות על עדותו, שהמערער הסתיר מצב רפואי עובר לתאונה ובעזות מצח הציג עצמו כבריא לחלוטין למרות שנקבעה לו אפילו נכות ולא חסך בהאדרת נזקיו".

בימ"ש קמא קבע שהתובע לא עבד מאז 7/99 עד 8/02 עם סיום לימודיו לתעודת בגרות כפי שתכנן לעשות עובר לתאונה וממילא לא התכוון לחזור לעבוד כפועל פשוט, הוא התקדם יפה במקום עבודתו הנוכחי תוך בחירה במסלול של הנדסאות תכנון כמסלול יותר יוקרתי ומתוך רצון להפסיק לעבוד כפועל בשטח, מה גם שהיה מוגבל פיזית עובר לתאונה ולכן פסק למערער פיצוי גלובאלי לגבי הפסד השתכרות לעתיד בסך 100,000 ש"ח.

כן פסק בימ"ש קמא למערער פיצוי בגין הפסד פנסיה בסך 10,000 ש"ח, פיצוי בגין עזרה לזולת בעבר בסך 10,000 ש"ח, פיצוי בגין עזרה לזולת בעתיד בסך 10,000 ש"ח, הוצאות רפואיות בסך 5,000 ש"ח, הוצאות נסיעה בסך 50,000 ש"ח. סה"כ פסק בית משפט קמא למערער פיצוי בסך של 330,875 ש"ח ובניכוי התשלום התכוף 287,179 ש"ח.

2.         טענות הצדדים בערעור

            המערער מעלה למעשה מספר טענות עיקריות: