פסק-דין בתיק עא 3378/06

1.         בין בעלי הדין נחתם הסכם בדבר מכירת דירה בחיפה. התובעים-הקונים טוענים  כי בנסיבות העולות כדי תרמית, מצג שוא והתרשלות, חתמו על הסכם לפיו רכשו דירה הכוללת גם שטח של 37 מ"ר לגביו לא ניתן היתר בניה, והרשות המקומית נקטה בצעדים במטרה להביא להריסת הבניה הבלתי חוקית.  המערערת-המוכרת כופרת בטענות העובדתיות שבתביעה ומבקשת עיכוב ההליכים בהסתמך על סעיף בוררות שבהסכם בין הצדדים.  האם צדקה כב' הרשמת  בהחלטתה נשוא הערעור, אשר סרבה לעכב את הדיון בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968?

2.         ההסכם שבמחלוקת מיום 29/7/04 כולל שני סעיפים המתייחסים לבוררות, המצוטטים שניהם בסעיף 2 להחלטת כבוד הרשמת. אין מחלוקת בין הצדדים שהסעיף שמוספר ע"י הרשמת "17" אינו רלבנטי לענייננו. סעיף זה עניינו ליקויי בניה ולפי האמור בו תימסר מחלוקת באשר לקיומם או אי קיומם של ליקויים כאלה "לבורר שהינו מהנדס בניין, שימונה על ידי מזכיר ארגון קבלני הבנין בחיפה". כפי שצויין, אין המחלוקת בענייננו מתייחסת לשאלה של ליקויי בניה, אלא לשאלות המתייחסות לתוקפו של הסכם הרכישה לאור העוולות השונות שהתובעים טוענים לקיומן. ברור, לאור האמור עד כאן, כי לסברתה של הרשמת המלומדת, בסעיף 4 לנימוקי החלטתה, כי צפויה בוררות בפני מהנדס בנין (והרשמת הדגישה בקו את שתי המילים האחרונות), אין יסוד בענייננו.

            בעלי הדין הסכימו בדיון בפניי היום כי הסעיף הרלבנטי הוא זה שמוספר   

"49" בהחלטת כבוד הרשמת (עמ' 15 להסכם באמצע),  שזו לשונו:

"בכל מקרה של מחלוקת בכל הקשור בהסכם זה, ביצועו, הפרתו וכד', אשר לא מצאה פתרונה על ידי מינויו של מהנדס כאמור בסעיף 17 להסכם זה, מוסכם כי הסכסוך יובא בפני בורר דן יחיד אשר ימונה, לבקשת מי מהצדדים, על ידי יו"ר ארגון הקבלנים בחיפה. חתימת הצדדים על הסכם זה תשמש לכל דבר ועניין ככתב בוררות מחייב בין הצדדים".

לפי ניסוח זה אמורה הבוררות "בכל מקרה של מחלוקת בכל הקשור בהסכם זה" להתקיים "בפני בורר דן יחיד", אשר ימונה "על-ידי יו"ר ארגון הקבלנים בחיפה". לא נאמר, שם שהבורר אמור להיות מהנדס בניין, ואין לפי הניסוח האמור, מניעה לכך שיתמנה בורר משפטן.

3.         עוד ציינה כבוד הרשמת כי עיכוב הדיון כפי בקשת הנתבעים עלול להביא לכך שיתנהל  דיון נפרד בבית המשפט לגבי נתבעים נוספים, שצורפו בכתב התביעה, ואשר אינם צד להסכם שבמחלוקת. בהקשר זה טענו הנתבעים בפניי, כי אם יעוכב הדיון ויועבר לבוררות בהתאם להסכם, יודיעו הנתבעים הנוספים על הסכמתם להתדיין בבוררות ולא יעמדו על דיון בעניינם בתובענה שבבית המשפט.

4.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בהרחבה בכתב ובעל-פה, אני סבור שראוי לדחות את הערעור על החלטת כבוד הרשמת חרף הטעות שנפלה בהחלטה כמצויין בסעיף 2 לעיל.

5.         טענתם של התובעים בהליך הנדון מופנית הן כלפי המערערת, חברה קבלנית, ובעל השליטה בה, והן כלפי עורך הדין (הנתבע 3), שערך  את הסכם המכר. הטענה היא שהסכם המכר אינו מבהיר בצורה חד משמעית את  אותו שטח שנבנה ללא היתר בניה כחוק, וכי עורך הדין שכתב את הדברים לא הבהיר לתובעים את המצב לאשורו.  בתצהיר שהוגש לכבוד הרשמת  מטעם התובע 1 נכתב:

            "1.       הנתבע 3 חבר עם המבקשת והמשיב 2 על מנת לגרום לי ולרעייתי           לחתום על הסכם המכר, בשעה שהממכר כולל שטח של 37 מ"ר       בבניה בלתי חוקית המיועדת להריסה, ובשעה ששטח זה הוצג    כחלק מדירת המגורים שנמכרה לי ולרעייתי, הן בהליך המו"מ             עובר לחתימה על הסכם המכר והן במהלך החתימה על הסכם         המכר.

            3.         הנתבע הציג בפני מצגים מהם הבנתי, כי הלה מייצג אותי ושומר על      ענייניי מול הנתבעת. הנתבע 3 פעל באופן זה תוך ניצול היכרותי עימי ובשים לב לכך שבטחתי בו בצורה מלאה. הנתבע 3 מעולם לא       ציין בפני שייצוגי על ידו מוגבל, והוא לא הודיע לי כי חלק מדירת            המגורים שנרכשה על ידי, נבנתה בבניה בלתי חוקית, וכי עובדה זו             באה לידי ביטוי בהסכם המכר בצורה כלשהי.

4.         במהלך המו"מ דירת המגורים הוגצה כממכר בשלמותו, לרבות   החלק שנבנה בבניה בלתי חוקית, אלא שכאמור עובדה זו לא הייתה ידועה לי ולרעייתי.

5.         לעולם לא הייתי חותם על הסכם המכר אילו הבנתי כי שטח חדר           המגורים והמזווה נבנו בבניה בלתי חוקית ומיועדים להריסה.

6.         לעולם לא הייתי מסכים לשלם התמורה ששולמה בגין דירת       המגורים לו ידעתי כי 37 מ"ר מדירת התובעים נבנתה בבניה בלתי           חוקית.

7.         הנתבע 3 מעולם לא הסביר לי ולרעייתי שבהסכם המכר נקבע סעיף      בוררות כל שכן לא הסביר משמעות והשלכות ההליך ומנגנון מינוי      הבורר (שבענייננו אמור להיקבע ע"י ארגון הקבלנים בחיפה- ארגון            אליו למיטב ידיעתי משתייכת המבקשת)."

6.         המערערת והנתבע 3 כופרים כמובן במסכת העובדתית הנטענת. הם מצביעים על האמור בשולי עמ' 7 ובראש עמ' 8 להסכם בין הצדדים כמו גם על התשריט והמיפרט שצורפו, וכן על ההצהרות העובדתיות המובאות בהסכם, כדי לטעון, שהתובעים-הקונים ידעו היטב את הפגמים והחסרונות שבממכר וחתמו על ההסכם רק לאחר שכל העובדות והמשמעויות המשפטיות הנובעות מהן, הוסברו להם הסבר היטב.

7.         בשלב הנוכחי אין, כמובן, אפשרות לקבוע ממצאים עובדתיים.  השאלה אם יעלה בידי התובעים להוכיח את העוולות השונות הנטענות על ידיהם תוכרע רק בסיומו של ההליך המשפטי. חרף כלל זה, הכירה הפסיקה בחריג המתייחס לעיכוב ההליכים בבית המשפט בשל קיומו של סעיף בוררות בהסכם, מקום שמועלית, בין השאר, טענת תרמית. ראו: אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך א', מהד' 4 (ת"א 2005) סע' 129, עמ' 296-299. חריג זה גם הוזכר על ידי כב' הרשמת בסעיף 4 להחלטתה. אני מסכים, כמובן, עם המערערת, כי לא בכל מקרה של העלאת טענת תרמית יהיה בכך כדי לאיין סעיף בוררות בהסכם בין הצדדים.  גם אינני מתעלם מכך, שכאמור, לא ניתן להגיע לממצאים עובדתיים בשלב מקדמי של ההליך המשפטי.  עוד ראוי לזכור  שהכלל במקרה שהתובע מאשים את הנתבע במרמה, וזה האחרון מבקש ברור הסכסוך בבוררות, הוא לעכב את הדיון שכן לא המואשם במרמה הוא המבקש לטהר את שמו בפומבי. ראו בהקשר זה אוטולנגי הנ"ל,  עמ' 297 טקסט לה"ש 70, 71 בעקבות עא 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל(2) 309.  עם זאת ראתה פרופ' ס. אוטולנגי לצטט בספרה דווקא מתוך ההנמקה של השופט חיים כהן, שהיה באותה פרשה במיעוט, ואשר הדגיש את אינטרס הציבור בדיון בפומבי בבית משפט לצורך ברור טענת תרמית.

אני חוזר על הציטוט:

"אין לך אמצעי בדוק להרתיע רמאים-בכוח ולהזהיר לקוחותיהם, מאשר חשיפת שיטותיהם וברור התלונות נגדם בפומבי ולעיני כל".