פסק-דין בתיק עא 3331/06

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה  (כב' השופט שלמה לבנוני), מיום  10/4/06 בת"א 9289/03, לפיו נדחתה על הסף תביעת המערער לפיצוי כספי עקב נזקים הנטענים בשל חוות הדעת שניתנה לו על ידי המשיבים. התביעה נדחתה מחמת התיישנות, ולחלופין, קבע ביהמ"ש כי דינה של התביעה להדחות, משום הליך-כפל נפסד שהוגש במקביל אף כנגד עירית קרית אתא.

הרקע וטענות בעלי הדין בערכאה הדיונית:

2.         המערער היה במועד הרלוונטי הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 11628 (להלן: "המגרש"), וכן היזם לגבי מקרקעין אלה. המשיבים עבדו או היו בעלים של חברה בשם "גרניט הנדסה לתעשייה", אשר עסקה בהערכות הנדסיות, סקרים ושמאות הנדסית.

3.         על פי המפורט בכתב התביעה, בשנת 1995 ביקש לבנות על מגרש שבבעלותו מבנה שישמש לתעשייה זעירה וקלה בקרית אתא ולמכור את המבנים למספר רוכשים (להלן: "הפרויקט"). לצורך קבלת ליווי בנקאי במישור המימוני, נתבקשה חוות דעת על ידי המערער מאת המשיבים. בחוות הדעת שניתנה, שהיא חלק ממספר חוות דעת שניתנו על ידי המשיבים, כאשר חוות הדעת הראשונה נושאת תאריך 7/5/95, צוין, בין היתר,  כי שווי האגרות וההיטלים שיגיעו לעירית קרית אתא (להלן: "העירייה") יעמוד על סכום של כ - 25,000 דולר, שערכם השקלי עמד באותה עת על סכום של 82,500 ש"ח.

            למרות האמור, כמפורט בכתב התביעה, נדרש המערער, ביולי 1996, לשלם אגרות והיטלים אשר הגיעו לסכום של 546,140 ש"ח. 

            הפרש העלויות, האגרות וההיטלים בין הסכום שנתבע ממנו לשלם על ידי העירייה, לבין הסכום שאוזכר בחוות הדעת, והמגיע לסך של 433,640 ש"ח, הוא הסכום שתבע המערער כפיצוי בגין נזקים נטענים, ובנוסף תבע פיצוי בגין עוגמת נפש ומשבר כלכלי שנגרם לו בסכום נוסף של 50,000 ש"ח.

4.         המשיבים התגוננו בטענה כי עוד קודם להוצאת חוות הדעת הראשונה הצהיר בפניהם המערער כי ¾ הפרויקט מכור. לעניין זה צירפו תרשומת שנערכה בישיבה שהתקיימה בין המערער למשיבים ביום 23/4/95 - קרי; עוד קודם להגשת חוות הדעת הראשונה, שתאריכה כאמור 7/5/95 - משמע שאין כל קשר סיבתי, על פי המפורט בכתב התביעה, בין הנזק הנטען לבין חוות הדעת.

זאת ועוד, למעשה הסכום הנתבע הוא הפרש האגרות וההיטלים, ואין סכום זה מייצג כל נזק שנגרם כביכול למערער. על פי כתב התביעה, אין פירוט של נזקים, והפרשים אלה אינם בגדר "נזק", כהגדרתו בפקודת הנזיקין.

כטענת סף טענו המשיבים כי יש לדחות את התביעה בשל הגשתה לאחר תקופת ההתיישנות, מאחר שידיעתו של המערער על גובה האגרות היתה עוד בחודש מרץ 1996, ולכל המאוחר ב - 13/5/96, ואילו התביעה נתקבלה לרישום רק ב - 2/6/03.

פסק-הדין של ביהמ"ש קמא:

5.         נקדים ונאמר שההליך שהתקיים בפני ביהמ"ש קמא התקיים על בסיס הגשת תצהירים ומסמכים, ללא חקירת העדים. לצורך דיון בטענת ההתיישנות, קבע ביהמ"ש שחוות הדעת הרלוונטית שנכתבה על ידי המשיבים, והנושאת תאריך 7/5/95, נמסרה למערער בתאריך 30/5/95, יחד עם ההסכם לליווי הפרויקט שנחתם בין המערער עם המשיבים.

עוד קבע ביהמ"ש כי למרות שהדרישה לתשלום אגרות בסכום העולה על 500,000 ש"ח, כמפורט בנספחים שצורפו לכתב התביעה, נושא תאריך 2/7/96, הרי שהמערער ידע על הדרישה לתשלומי האגרה, לרבות שיעורם האמור, במועד מוקדם יותר, וזאת בהסתמך על מכתב שנכתב בעקבות סיכום שהיה בין המערער לבין היועץ המשפטי של העירייה (נספח ז' לתצהירו של המשיב מס' 2). באותו מכתב צוין כי מדובר ב"נוסח שתואם עם היועץ המשפטי", ולכן קבע ביהמ"ש, עולה המסקנה כי היו מגעים ומו"מ שקדמו לאותו תאריך, ומכאן שהמערער ידע על דרישת התשלום עוד לפני התאריך 2/6/96, ולכן המועד האחרון למניין תקופת ההתיישנות הוא לכל המאוחר 1/6/03. 

משנתקבלה התביעה לרישום רק ב- 2/6/03 הרי שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

6.         ביהמ"ש הוסיף וקבע כי יש לדחות את התביעה גם לגופה, הגם שלא קיבל את טענת השיהוי, למרות שהיה שיהוי משמעותי במועד הגשת התביעה, וזאת מחמת קיומו של כפל-הליך בתביעה שהוגשה על ידי המערער כנגד העירייה ביום 12/2/03, בגין אותם סכומים ממש. ביהמ"ש ציין כי המערער לא מצא לנכון להביא מידע זה בפני ביהמ"ש.

            בהשוואה שערך בימ"ש השלום בין התביעה נשוא הערעור בתיק זה לבין התביעה כנגד העירייה, הגיע למסקנה כי מדובר בחפיפה משמעותית בין שתי התביעות וכי אין לקבל את הטענה שכל אחת מן התביעות מבוססת על עילה שונה.

            יחד עם זאת, לגוף אפשרות קיומה של עוולת רשלנות על פי פקודת הנזיקין, קבע ביהמ"ש קמא, שאם לא היה דוחה את התביעה מחמת התיישנות או מחמת כפל נפסד של התביעה, כי אז היה מוצא את המשיבים אחראים כלפי המערער לנזק שנגרם לו, אך היה מחייב את המערער באשם תורם בשיעור 40%.

הטענות בערעור

7.         המערער טען כי שגה בימ"ש קמא בדחותו את התביעה על הסף מחמת התיישנות. התביעה נתקבלה בבימ"ש השלום ביום 20/5/03 יחד עם הגשת בקשה לפטור מאגרה, ולעניין זה הפנה לבקשה שהוגשה במסגרת תיק בש"א 7951/03. בבקשה ניתנה החלטה באותו מועד (20/5/03), וביהמ"ש נעתר לבקשה בחלקה והורה על פטור של 30% מן האגרה, תוך הבהרה כי על המערער לשלם את האגרה המתחייבת עד ליום 20/7/03.

            בנסיבות אלה לא היה מקום לקבוע כי הייתה התיישנות, מאחר שגם לפי קביעתו של בימ"ש השלום נודע למערער על הדרישה בחיוב סכומי האגרות וההיטלים מעל 500,000 ש"ח בחודש יוני 1996.

            כמו כן טוען המערער, כי לא היה מצידו כל נסיון לגבות סכומי כפל מהמשיבים ומעירית קרית אתא, והוא לא הסתיר את עובדת קיומה של התביעה שהגיש נגד עירית קרית אתא, וכי מדובר בעילות שונות.