פסק-דין בתיק עא 3211/03

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בנצרת [כב' השופטת רים נדאף] מיום 04/09/03 ומיום 16/07/03, שניתן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין,  שעיקרו בית מגורים ובו שתי יחידות דיור נפרדות  הבנויות אחת מעל השניה ובו גרים המערער והמשיבה 1 שהיא אחותו. 

 בימ"ש קמא הורה על אישור והשלמת מכר זכויות הבעלות שיש למערער בנכס, במכירה פומבית, לטובת המשיבה , 1 וזאת בהמשך להחלטה שניתנה ביום 27/05/99 ע"י כב' השופט ג'רג'ורה שדן בשעתו בתביעה,  ובה הורה  כי פירוק השיתוף בנכס יהיה על דרך של מכירת מעוקלים בהוצאה לפועל.

למעשה עיקר הערעור נסב על החלטתו של כב' השופט ג'רג'ורה, ובטרם נדון בטענות הצדדים, ייאמר כי המשיבים 1 ו- 3 טענו כי החלטת כב' השופט ג'רג'ורה הינה פסק דין ולא החלטה, וממילא לא ניתן לערער יותר עליה משחלף המועד.

טענה זו אין אנו יכולים לקבל. החלטת הפירוק הינה החלטת ביניים והערעור עליה הינו בזכות בסוף הליכי הפירוק, משכך קמה זכותו של המערער להגיש ערעור עם תום הליכי הפירוק.

טענות המערער

1.         בשים לב להוראת סע' 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב ), תשל"ב 1972

(להלן:"חוק הגנת הדייר") , טעה בימ"ש קמא בקביעתו בדבר פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכס כנכס פנוי , היות והמערער מחזיק בחזקה ייחודית בדירה אשר בקומת הקרקע.

2.         טעה בימ"ש קמא משקבע כי לדעתו לא ניתן לבצע את פירוק השיתוף ע"י רישום הבניין כבית משותף.

3.         התרשמותו של כב' השופט ג'רג'ורה ממצבו הפיסי של הנכס, אינה יכולה

להוות תחליף להבאת ראיות. זהו  עניין  הנדסי במהותו, המחייב הבאת ראיות והגשת חוו"ד הנדסית, ואינו עניין שבידיעה שיפוטית.
בנוסף, לא הובאה בפני ביה"מ כל ראיה בדבר קיומו של סכסוך אמיתי בין המערער לבין אחותו, הלא היא המשיבה 1.

4.         טעה בימ"ש קמא משקבע כי אין לו סמכות לבחון מחדש את החלטת הביניים שניתנה ע"י כב' השופט ג'רג'ורה מיום 27/05/99 , בשל הנימוק כי מדובר בפסק דין במובן המהותי שלא הוגש עליו ערעור או בקשת רשות ערעור.

5.         טעה בימ"ש קמא משדחה את טענת המערער בדבר חיוניות הגשת חוו"ד

שמאי עדכנית,  לאור העובדה כי הצעת המכר שהוגשה ע"י המשיבה 1 נשענת על חוו"ד השמאי מיום 17/11/97 .

6.         המערער לא קיבל כל הודעה במישרין או בעקיפין על ההליכים שננקטו ע"י

המוציא לפועל ולא זומן כמתחייב בדין,  להתמחרות בינו לבין המשיבה 1 .

7.         טעה בימ"ש קמא בהוראות הדין ו/או ביישום הוראות הדין בכל הקשור להליך פירוק השיתוף שהובא להכרעתו, משסבר כי עם מתן החלטת הפירוק מיום 27/05/99 סיים למעשה ביה"מ את מלאכתו.

טענות המשיבה 1

1.         החזקה של המערער בדירה אינה חזקה ייחודית ובלעדית ועל כן אין הוא זכאי להגנת סע' 33 לחוק הגנת הדייר.

2.         עיסקת המכר בין המוציא לפועל לבין המשיבה כבר הסתיימה ברישום סופי,