פסק-דין בתיק עא 3166/04

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט מ. רניאל), מיום 1.11.04, בתיק אזרחי 21482/02, לפיו חייב בית-משפט קמא את המערערים לשלם למשיב את הסכום של 35,000 דולר ארה"ב, לפי הערך בשקלים, נכון ליום 4.12.02, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.12.02, בתוספת אגרות המשפט, וכן 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כשכ"ט עו"ד.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין כמתואר בפסק-דינו של בימ"ש קמא הינן בתמצית אלה:

המשיב הוא רואה חשבון במקצועו. במאי 2002 פנה מר קילים למשיב וביקש ממנו לאתר לו עסקים להשקעה. המשיב הציע עיסקה עם חברת נגה הדורשת השקעה של שני מיליון דולר, ומר קילים ביקש לצרף שותף לעיסקה. כך נוסף המערער מס' 1, מר אביהו הורוביץ (להלן: "המערער").

ביום 29.5.02 נפגשו המשיב, מר קילים, והמערער. המשיב מסר את הפרטים, דהיינו, כי מדובר בעיסקה לרכישת מקרקעי מפעל נגה באור עקיבא, והשכרתו. המערער לא דרש ולא קיבל נסח, ולמעשה לא קיבל כל מסמך.

באותו מועד חתמו מר קילים והמערער על אישור שזו לשונו:

"הננו מאשרים ומתחייבים לשלם לך (דהיינו: למשיב - הערה שלנו), דמי תיווך בשיעור של 2% מגובה התמורה, שתשולם עבור רכישת מפעל נגה באור עקיבא במידה ותבוצע העיסקה".

(נספח מש/3 בתיק המוצגים של המשיב).

בהמשך, פנה המשיב לחברת נגה, וסוכמה עיסקה לפיה ירכשו מר קילים והמערער נכס מחברת נגה באור עקיבא, משמע: שני מגרשים בשטח כולל של 5,308 מ"ר, שעליו בנוי מפעל נגה, וזאת כנגד תשלום של שני מיליון דולר. הוסכם גם שחברת נגה תשכור את הנכס ממר קילים והמערער, למשך עשר שנים.

לטענת המשיב הוסכם שחברת נגה תרכוש בחזרה את הנכס בסיום התקופה, במחיר מוסכם.

ביום 9.6.02 נחתם זכרון דברים ובאותו מעמד החליט מר קילים שלא להשתתף בעיסקה.

העיסקה בוצעה איפוא על ידי המערער בלבד, עבור המערערת מס' 2. לפי זכרון הדברים נחתמו הסכם מכר ושכירות (תמורת סך של 20,000 דולר לחודש), ביום 13.6.02.

לטענת המערער רק ביום 13.6.02 נודע לו שהמשיב לא יהיה שותף לעיסקה, מאחר שמנכ"ל נגה מסרב לאפשר למשיב להיות צד לעיסקה, הואיל והוא משמש כיועץ בשכר לחברה או למנכ"ל, באופן אישי.

המשיב דרש את המגיע לו בסכום של 40,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, אך הסכים להעמיד את המגיע לו על 35,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, ואף לפרוס את הסכום לחמישה תשלומים.

לגירסת המערער, בעודו נערך להחתים את שותפיו על השיקים, נודע לו שחברת נגה מצוייה בקשיים ואינה יכולה לשלם את דמי השכירות. המערער חש, לטענתו, שהמשיב הוליך אותו שולל הואיל והמשיב ידע היטב עוד לפני ביצוע העיסקה שמצבה של נגה גרוע בניגוד למיצגים שהציג המשיב בפני המערער.

ג.          המשיב הגיש תביעתו כנגד המערערים בסדר דין מקוצר. המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 20642/02).

בהחלטה מיום 15.1.03 (בש"א 20642/02), הורה כב' הרשם א. שדה, על מחיקת הכותרת ואיפשר למערערים להגיש כתב הגנה, אך כתב הגנה לא הוגש, כך שהבקשה לרשות להתגונן היא בגדר כתב הגנתם של המערערים.

בפני בית-משפט קמא נשמעה עדותו של המשיב (שהגיש תצהיר עדות ראשית ת/1), ומטעם המערערים העיד המערער (שתצהיר עדותו הראשית הוגשה נ/1). סיכומיהם של ב"כ שני הצדדים נשמעו בעל-פה.

בית-משפט קמא דחה את טענת המערערים לפיה הם התקשרו בעיסקה עקב מצגי שווא שהציג המשיב על מצבה של נגה. את מסקנתו נימק בית-משפט קמא בכך שהמערערים לא הסתמכו על מצגיו של המשיב.

המערער העיד שגם לאחר חתימת זכרון הדברים לא חשו המערערים מחוייבות לחתום על ההסכם.