פסק-דין בתיק עא 3126/06

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         ערעור על פסק-דין מיום 23/12/05 של בית משפט השלום בחיפה  (כבוד השופט דניאל פיש) בת"א 11856/03, לפיו נדחתה תביעה כספית של המערער נגד המשיב לחייבו בחיוב אישי לחוב של החברה בה שימש כדירקטור ומנהל וכן בעל מניותיה העיקרי, בגין אספקת מזגנים וחלקים למזגנים על ידי המערער.

            התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות.

המחלוקת :

2.         השאלה הממוקדת בענייננו, היא כאמור, אם יש מקום לחיוב אישי אפשרי של מנהל חברה משפחתית שהוא גם בעל מניות עיקרי בחברה, בין בדרך של הרמת מסך, ובין על בסיס עילה חוזית - ניהול משא ומתן שלא כדין - או מכוח עוולה בנזיקין, למשל, אם בהיותו נושא משרה בחברה התרשל כלפי צד ג' או הציג מצג שווא, כי ביכולת העסק לפרוע את הצ'קים, הגם שחתימתו עליהם הייתה כאורגן של החברה. אחריות כזו, הגם שאין בה כדי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, יכול שתצמיח חבות אישית.

לצורך בחינת המחלוקות המפורטות לעיל, יש בדעתי להידרש לכלל הרקע העובדתי כפי שהובא בערכאה הדיונית על ידי בעלי הדין, ואשר לא נסתר על ידי האחר, הגם שחלק מהעובדות לא הוזכר בפסק הדין של בית משפט השלום. אעיר, כי אין מניעה כי נעשה כך, לא רק מפני שהסמכות נתונה, אלא גם מפני שהמשיב עצמו צירף את סיכומיו בבית משפט קמא כעיקרי טיעון בערכאת הערעור (הגם שעשה כן, בשל קשיי מימון לייצוג).

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         א.        המערער, מהנדס מיזוג במקצועו ובעל עסק בשם: "טרקלין הזדמנויות-1971", סיפק מזגנים וחלקים למזגן (להלן: המזגנים ) לחברה "אורי קור מיזוג אויר בע"מ" (להלן: החברה ) באמצעות המשיב, אשר שימש כדירקטור של החברה, מנהלה והחזיק ב- 90% ממניותיה.

על בסיס חוזה מסגרת, בוצעה אספקת מזגנים, לפי הזמנות חוזרות שהופנו אל המערער, וזו נעשתה בין יוני 2002 לנובמבר 2002, בהיקפים לא מבוטלים. התשלום נעשה בצ'יקים מעותדים של החברה. אין חולק שבגין ההזמנות הראשונות נפרעו הצ'קים שניתנו, וממילא אושרו ההזמנות הנוספות וסופקו מזגנים נוספים, כנגד צ'קים מאוחרים יותר. בסופו של דבר, בינואר 2003 הודיע המשיב למערער כי החברה נקלעה לקשיים וכי לא תוכל לפרוע צ'קים מעותדים נוספים, ואכן הצי'קים המעותדים ל- 15/2/03 ואילך חוללו, ובגינם נותר חוב של החברה בסך של 109,849 ש"ח.

            ב.         סדרת הצ'קים האחרונה בגינה נתבע החוב נמסרה בחודש נובמבר 2002.

סדרת הצ'קים הייתה תחילה בגובה של 70,000 ש"ח-80,000 ש"ח, והמשיב המשיך ו" משך יותר מזגנים ממה שהוא שילם" (עמ' 5 לפרוטוקול בימ"ש קמא), כך שאין חולק שעד למועד הגשת התביעה נצבר חוב של החברה אצל המערער בסך של 109,849 ש"ח.

התביעה הוגשה כנגד החברה ומנהלה, המשיב. כנגד החברה ניתן פסק דין על מלוא החוב. אין חולק כי החברה היא חדלת פירעון.

            ג.          לעניין מערכת היחסים שבין המערער למשיב, יש עוד להוסיף את הנתונים הבאים שהובאו בתצהירי עדות המערער ולא נסתרו על ידי האחרון, וחלקם האחר של העובדות עולה אף מראיות המשיב:

בין המערער למשיב הייתה היכרות אישית מוקדמת, אם כי לא עסקית. על אף שהמערער חזר וביקש מהמשיב לספק לו ערבות אישית, לא התנה קיומה בהמשך אספקת המזגנים. בחודש אוגוסט 2002 ביקש המערער במפורש ערבות אישית כתנאי לפירעון התשלום עבור המשך הזמנת המזגנים, זו הובטחה לו, לטענת המערער על ידי המשיב, אך לא ניתנה בפועל. לטענת המערער לא עמד על מתן ערבות אישית, מאחר שהסתמך על הבטחות של המשיב כי החברה תפרע חובותיה וכי יש לראות אותו כערב להן, וכי יש לו דירה שערכה מגיע לכ- 600,000 דולר - דירה שהיא בעצם וילה רב-מפלסית על שטח של דונם בכפר ביאליק והכוללת בריכת שחייה. זאת ועוד, בחודשים אוגוסט-נובמבר שנת 2002 ביררו השניים אפשרות לפעילות מסחרית משותפת, ולשם כך אף נסעו יחד בספטמבר 2002 לתורכיה לפגישת עסקים לצורך בדיקת אפשרות להקמת מיזם משותף, הגם שפעילות זו לא הצמיחה עסקה. במהלך הנסיעה לחו"ל, פיזר המשיב כספים " ביד רחבה וכאיש עשיר..." (סעיף 5 לפסה"ד) . בכול מהלך העסקים ביניהם, ובמיוחד ערב הזמנות המזגנים שבגינם נתבע החוב, לא גילה המשיב את אוזנו על מצב החברה ואף משך כמות גדולה של מזגנים.

המשיב, כאמור, לא סתר עדויות אלה, אך אישר רק שעד למרץ 2003 לא היה מה לספר למערער על מצב החברה. כמו כן אישר מפורשות שהיו ספקים שדרשו ערבויות אישיות והתנו המשך אספקה בערבויות אלה, והמשיב אכן נתן להם ערבויות אישיות, לפחות החל מ" שלהי שנת 2002" (סעיף 9 לפסה"ד). משקרסה החברה, היה עליו לדאוג תחילה לסילוק חובות אלה, ופעל כך בפועל.

ד.         בנוגע למצב החברה עובר למועד הזמנת המזגנים בגינם נוצר החוב הנתבע, וכן לאופן התנהלות החברה, תחת ניהולו הישיר של המערער, כמנהל ובעל מניות עיקרי (90%) בה, יש להוסיף את הנתונים הבאים:

            החל משלהי שנת 1997 החלה החברה להיקלע לקשיים, במיוחד בשל הוצאות גבוהות ואלה נוצרו בעיקר בשל משכורות גבוהות. המשיב הזרים כספים אישיים לחברה ונמנע מלמשוך משכורת. הזרמת הכספים נעשתה במהלך השנים 2003-2001. ב- 2001 הזרים המשיב סכום של 120,000 ש"ח, כך שנוצר חוב של החברה כלפיו באותה שנה בסך של 31,000 ש"ח. במהלך שנת 2002 העניק לחברה מספר הלוואות: 40,000 ש"ח ב- 23/4/02; הלוואה נוספת בסך של 300,000 ש"ח, שנעשתה ב- 23/06/02. באותה שנה נותרה החברה חייבת כספים למשיב בסכום של 343,000 ש"ח. מכאן שלעומת שנת 2001, בשנת 2002 לאור הנתונים האמורים, היה צריך להיות ברור למשיב שהחברה מצויה בקשיים כלכליים רציניים. בשנת 2003 אף מכר רכב פרטי בסכום של 100,000 ש"ח ומתוכם הזרים לחברה ביום 23/01/03 סכום של 80,000 ש"ח.

במהלך התנהלות החברה, משנת 2000 לא הגישה החברה דוחות מבוקרים, המשיב לא קרא את הדוחות, לא הבין בהם וכי למעשה הנושא היה באחריות החברה. כמו כן התעלם המשיב, ממסגרת האשראי המאושרת בבנק לחברה

עוד התברר כי לאחר שהחברה קרסה, המשיך המשיב לעשות שימוש בשם החברה, למרות שלטענתו משמש הוא שכיר בחברה של אחר " אל-שיא מזגנים" כאשר הפרסום בדפי זהב, מתייחס לחברה בשם " אורי קור אל-שיא".