פסק-דין בתיק עא 3078/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד הש' דוד גדול), מיום 22.7.04 בת"א 2218/04, אשר קיבל את תביעת המשיב והורה על פינויו של המערער מן המקרקעין הידועים כחלקה 363 בגוש 6388 בפתח תקווה (להלן: "המקרקעין") ועל הריסת הבנוי על מקרקעין אלו. הערעור מכוון אף כנגד החלטת בית המשפט מיום 11.7.04 לפיה נדחתה שדחה את בקשת המערער שלא להתיר צירופה של חוות דעת מטעמו של המשיב.

הרקע

1.                   המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") פנה בתביעה להורות על פינויו של המערער מן המקרקעין ועל הריסת מבנה שבנה בהם. להגנתו, טען המערער כי כחוכר החלקה הסמוכה למקרקעין, שמספרה 375, ניתנה לו רשות בלתי הדירה לעשות שימוש במקרקעין, כמו גם למר ליבוביץ (להלן: "ליבוביץ"), שממנו רכש את זכויותיו בחלקה הסמוכה.

2.                   בדיון שהתקיים ביום 11.7.04 ביקש המערער שלא תותר הגשתה של חוות דעת מטעם המינהל מהטעם שהוגשה באיחור ושלא צורפו אליה תצלומי האוויר אשר הוזכרו בה. בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי המערער עצמו איחר בהגשת תצהירו, וכי היה באפשרותו לעיין בתצלומי האוויר באמצעות פנייה למרכז למיפוי ישראל.

3.                   באותו דיון, ולאחר מתן ההחלטה כאמור לעיל וחקירתו של עד אחד, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שפירט את העובדות המוסכמות על שני הצדדים. בין היתר, הסכימו הצדדים כי הבית שאותו רכש המערער מליבוביץ עומד על חלקה 375; כי נכון ליום כניסתו של המערער לדירתו בחלקה 375, ואף מספר שנים אחר כך, לא היתה על החלקה כל בניה זולת גדר; וכי ליבוביץ ואף המערער עצמו עשו במקרקעין שימוש, אשר לא הובא לידיעת המינהל, והוא אף לא יכול היה לדעת אודותיו. נוכח הסכמות אלו, התייתר הצורך בהבאת עדים והצדדים ביקשו כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומיהם.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.                   בהתבסס על ההסכם הדיוני שהושג, ציין בית המשפט בפתח פסק דינו כי השאלה היחידה אשר יש להכריע בה היא האם הוקנתה למערער רשות במקרקעין, הדירה או בלתי הדירה. בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו כי המערער לא עמד בנטל להוכיח רשות מכל סוג שהוא. המבנה שבנה המערער במקרקעין הוקם רק בעת האחרונה, מבלי שנתבקשה הסכמת המינהל, ומבלי שהושגו ההיתרים הנדרשים מרשויות התכנון. לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית שממנה אפשר להסיק קיומה של רשות מכללא, שכן עדותו של המערער בעניין זה היא עדות של בעל עניין, ואף עדותו של מר חג'בי, העד שהובא מטעמו, אינה יכולה לסייע בידו שכן חג'בי אינו מכיר את הגבול התוחם בין המקרקעין לחלקה הסמוכה. 

5.                   בית המשפט קבע איפוא כי על המערער לפנות את המקרקעין מכל אדם וחפץ ולהרוס במו ידיו את הבנוי עליהם, עד ליום 10.9.04. אם לא יהרוס המערער את הבנוי עד לתאריך הנ"ל, יוכל המינהל להורסו ולחייב את המערער בהוצאות.

טיעוני המערער

6.                   לטענת המערער שגה בית משפט קמא בקובעו כי לא ניתנה למערער רשות בלתי הדירה להשתמש במקרקעין. המערער רכש זכויותיו מליבוביץ, אשר עשה במקרקעין במהלך השנים שימושים שונים, והמערער המשיך את השימוש הרציף שנעשה בהם. לפיכך, יש לראות את המינהל כמי שידע על השימוש המתמשך במקרקעין, לרבות על הבניה בהם. קביעת בית המשפט כי מעשי הבניה של המערער "טריים וחדשים" סותרת את עדותם של מפקח הבניה והמומחית מטעם המינהל, ולא היה מקום לדחות בעניין זה את עדויות המערער והעד חג'בי.

7.                   המערער משיג אף על החלטת בית המשפט מיום 11.7.04 לקבל את חוות דעתו של מומחה המינהל, שהוגשה לאחר המועד שנקבע להגשת הראיות (10.5.04). המדובר בחוות דעת  אשר היתה בחזקתו ובשליטתו של המינהל מבעוד מועד ואשר את הימנעותו מלהביאה במועד יש לזקוף לחובתו. האיחור בהגשת חוות הדעת, כמו גם אי צירופם של תצלומי האוויר שאותם התיימרה המומחית לפענח גרמו לכך שהמערער ניצב, בתחילתה של ישיבת ההוכחות, מול ראיות חדשות שלא היתה לו כל הזדמנות להתמודד עימן. ההסכם הדיוני, אשר הכתיב את התוצאה בתביעה בכללותה, הוא תולדה של השתלשלות זו, ועל כן דינו להתבטל.

8.                   אשר להוראות האופרטיביות של פסק הדין, טוען המערער כי על המקרקעין מבנים נוספים, שלא הוקמו על ידו, והם אינם בשליטתו. המבנה שבשליטתו מחובר חיבור של קבע למבנה אחר שבחלקה, ואין אפשרות להורסו מבלי לגרום נזק בלתי הפיך למבנה הצמוד. בית המשפט שגה שלא נתן דעתו לכך. בית המשפט אף שגה בחייבו את המערער בהוצאות כבדות, נוכח ההסדר הדיוני שהושג, אשר חסך מזמנו של בית המשפט.

9.                   המערער הגיש בקשה להתיר הבאתן של ראיות נוספות במסגרת הערעור. לטענתו, ראיות אלו מלמדות שהזכויות במקרקעין נרכשו על ידי חברת דירות עם, ואינן שייכות במלואן למינהל. המערער מוסיף כי על פי המסמכים שבידיו, הקטין המינהל את שטח חלקה 375, אשר אין חולק כי המערער הוא חוכרה החוקי. במצב דברים זה, קיים סיכוי סביר שהמבנה שבמחלוקת בנוי בחלקו על חלקה 375, אשר אין חולק על זכויותיו בה. המערער עותר לקבלת ראיות אלו בערכאת הערעור, בטענה כי הן צפויות להכריע את הכף, ומדגיש כי הן נמצאו בידי המינהל, אשר כגוף ציבורי, היה עליו לחשוף אותן ביוזמתו. המערער עצמו נתקל בקשיים אובייקטיבים בהשגת ראיות אלו במועד. בקשה נוספת שאותה הגיש המערער כוונה להבהרת חשיבותן של אותן ראיות.

טיעוני המינהל

10.               המינהל סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו תוקף המערער את קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר רובן מבוססות על הסכמתו שלו במסגרת ההסדר הדיוני.  המערער הוא פולש למקרקעין, אשר לא הציג ראשית ראיה לגבי זכותו בהם, ובדין פסק בית המשפט כפי שפסק. אף אם הוקנה למערער מעמד של בר רשות במקרקעין, ולא כך נפסק, בוודאי שאין מדובר ברשות בלתי הדירה, ואין להעניק לו כל סעד בהיותו מפר חוק אשר בנה במקרקעין מבנה ללא היתר כדין.

11.               המינהל מוסיף כי המערער מנסה להיאחז בטענות המטילות דופי בהתנהלותו הדיונית של המינהל כאשר הוא עצמו סטה מהחלטותיו של בית המשפט, ולא הגיש את ראיותיו במועד. לטענת המינהל, לא היה כל פסול בעובדה שתצלומי האוויר לא צורפו אל חוות הדעת שהגיש, שכן המערער רשאי היה להזמינם מן המרכז למיפוי ישראל, כפי שנוהג אף המינהל לעשות במקרים שבהם דרושים לו תצלומי אויר. מכל מקום, משקיבל ההסדר הדיוני תוקף של החלטה מוסכמת, אין מקום לטענות בדבר האופן בו התנהל הדיון.

12.               בתגובה לבקשה להתיר הבאתן של ראיות נוספות בערעור טוען המינהל כי אין בראיות אלו כדי להצביע על זכות כלשהי של המערער במקרקעין. ממילא, כך נטען, כל הראיות שאותן מבקש המערער להגיש בערעור יכולות היו להיות מונחות בפני בית משפט קמא, והמערער לא הראה כל טעם משכנע להימנעותו מעשות כן.

דיון והכרעה

13.               לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, ולאחר ששמענו השלמות טיעון מב"כ הצדדים בעל פה, הגענו למסקנה שדין הערעור להידחות.

14.               בפתח הדברים נבקש להבהיר כי הבקשות שהגיש המערער במסגרת ערעור זה אינן אלא ניסיון לנהל את המשפט מראשיתו, לאחר שההליך בבית משפט קמא התנהל על פי ההסכמה שהושגה בין הצדדים.

15.               כך, הסכימו הצדדים כי:

"נכון ליום כניסת הנתבע (המערער) לדירתו בחלקה 375 לא הייתה על החלקה כל בניה זולת הגדר הגובלת בין חלקה 363, 374, ו- 385. עקב העובדה שחלקה זו, ככל הנראה, הייתה כלואה, עשו בה שימוש ליבוביץ בשעתו ואחרים לרבות הנתבע עצמו החל משנת 82, כאשר מוסכם שלא היה כל מבנה של החלקה 363 ביום שנכנס הנתבע לדירתו ובוודאי גם מספר שנים לאחר מכן. שימוש זה לא הובא לידיעת המנהל וככל הנראה גם לא יכול היה המינהל לדעת עליו" (ההדגשות אינן במקור).

16.               חרף הסכמה זו, מבקש המערער להביא ראיות שמהן עולה לכאורה שהמבנה שהקמתו מיוחסת למערער נבנה עוד בשנת 64'. זאת ועוד, במסגרת הבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור מבקש המערער להביא גם ראיות להעדר זכויותיו של המנהל במקרקעין. המערער מבקש להוכיח כי זכויותיו של המינהל במקרקעין נמכרו לפני שנים רבות לחברת דירות עם, אשר מכרה את זכויותיה לליבוביץ, שממנה רכש המערער את זכויותיו. גם בכך מבקש המערער לסטות מההסכמה האומרת ש- "מוסכם כי לנתבע לא יהיה (כך במקור) יותר מאשר זכות של בר רשות אם הדירה או בלתי הדירה".