פסק-דין בתיק עא 3050/07

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א (כב' השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 14.5.07, אשר דחה את תביעת המערערים לחייב את המשיב, לשלם את חלקו בגין עבודות חלוקת חנות, אשר המערערים בעלים של 6/10 חלקים בחנות, וכשהמשיב בעלים של 1/10 מהחנות.

לטענת המערערים, בהתאם לפס"ד שניתן בעניינם של הצדדים (להלן - פסה"ד בענין החלוקה), נקבע כי הצדדים יחלקו את החנות בעין, כך שהמערערים ירשמו כבעלים של חנות בשטח של כ- 60% מהחנות, בעוד שהמשיב יחד עם אחרים, ירשמו כבעלים של חנות בשטח של כ- 40% מהחנות.

המערערים טענו כי כל בעלי הזכויות הסכימו לאופן החלוקה, וכך גם כי הצדדים ישאו בהוצאות החלוקה בהתאם לחלקיהם בחנות.

המערערים דרשו לחייב את המשיב יחד עם אחרים, בסכום של 11,937 ש"ח, ההוצאות שהוצאו לביצוע החלוקה, נכון למועד הגשת התביעה (4.12.05), ובנוסף לחייבם לשלם למערערים סך של 3,290 ש"ח בגין חלקם בשכ"ט עו"ד עבור הטיפול בתיקון צו הבית המשותף.

הנתבעים האחרים בתביעה הגיעו להסדר פשרה עם המערערים, והדיון בפני בית משפט קמא התנהל בעניינו של המשיב בלבד.

2.         בימ"ש קמא קבע, כי מחומר הראיות שהובא בפניו, עלה כי פסה"ד בענין החלוקה ניתן עפ"י הסכם פשרה אשר המשיב לא יוצג ולא השתתף בדיון, אשר לפיו מונו עורכי דין דאז של הצדדים האחרים ככונסי נכסים, לצורך ביצוע חלוקת החנות, וקביעת חלקו של כל אחד בהוצאות החלוקה.

מעדות אחד הכונסים עלה כי המערערים פעלו בניגוד לדעתו המפורשת, עת ביצעו את החלוקה בעצמם ו/או ע"י אחרים.

כך גם דחה בימ"ש קמא כאילו עו"ד לירז, כונס הנכסים, נתן הסכמתו בשם כל הנתבעים בתביעה כפי שהוגשה בפני בימ"ש קמא, לחלוקת החנות ללא תנאי.

יתר על כן, ביהמ"ש קבע כי הוסכם שקבלן מטעם כונס הנכסים, הוא זה שיבצע את העבודה, אך המערערים עשו בחנות כבשלהם, תוך שהעבודה נעשית ללא כל פיקוח וכי למעשה גם החלוקה בעין אינה בשיעור 40% ו- 60%, כך שיש לבצע תשלומי איזון.

די בכך, לשיטת בימ"ש קמא, לקבוע כי דין התביעה להידחות.

בנוסף, קבע בימ"ש קמא, כי המערערים לא הוכיחו כלל ועיקר את עלות השיפוצים. כך לא המציאו קבלה לגבי עלות השיפוצים, לא העידו את הקבלן אשר ביצע את עבודות השיפוץ, לרבות מה העבודות שבוצעו בפועל, וכי עצם ההימנעות מהבאת עדות שכזו, פועלת כנגד המערערים, ומשכך דחה בימ"ש קמא את התביעה כנגד המשיב, תוך חיוב המערערים בהוצאותיו.

3.         המערערים הגישו ערעור על פסה"ד.

בתחילה, זומן המשיב באמצעות שירות בתי הסוהר, אך בהתאם להודעתם הסתבר כי המשיב שוחרר. ב"כ המערערים ציין כי שלח הודעה על הערעור למשיב לפי הכתובת שמסר המשיב, אולם המכתב חזר מחמת אי דרישה. על כן, התבקש ב"כ המערערים לבצע מסירה אישית למשיב.

בדיון מיום 22.5.08 הגיש ב"כ המערער אישור מסירה, לפיו סר השליח מטעמו לדירה, אולם שם סרבו לקבל את המסמכים, ועל כן אלו הונחו בכתובתו של המשיב לאחר שלושה ביקורים.

כך גם צורף תצהיר השליח.

ב"כ המערערים ציין כי המשיב התקשר אליו שלושה ימים לפני הדיון, אמר שלא שומע טוב את השיחה, וכי יתקשר פעם נוספת אך לא עשה כן.

כך גם ציין כי הגברת אשר סרבה לקבל את מסמכי בי-דין, היא אשתו של המשיב.