פסק-דין בתיק עא 3018/07

א.        ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשם ע' מאור) בתיק הוצל"פ 0191375062 מיום 19.6.07, לפיה התקבלה בחלקה טענת 'פרעתי' שהוגשה על ידי המשיב והמערער חוייב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן :

ביום 28.12.00 הגיש המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 366,766 ש"ח כנגד המערער, מסאלחה מחמוד חסן (להלן: " המערער") וכנגד החברה בבעלותו, אל שפק אינטרנשיונל קורפוריישן (1996) בע"מ (להלן: " החברה"). התביעה הוגשה בבית משפט השלום בת"א (ת.א. 73885/01) (להלן: " תביעת הבנק").

ביום 3.4.01 הגישו המערער, החברה ובנו של המערער תביעה נגד הבנק (ת.א 1577/01) בבית המשפט המחוזי בת"א (להלן: " תביעת המערער").

ביום 24.4.02 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו ינתן בתביעת הבנק פסק דין כנגד החברה והמערער. אולם, פסק הדין לא יבוצע עד למתן פסק דין בתביעת המערער בבית המשפט המחוזי בת"א ואם תביעה זו תתקבל " יקוזז חוב הנתבעים לפי פסק דין זה מהסכום שיפסק, אם יפסק בתביעת הנתבעים בתיק האזרחי הנ"ל בבית המשפט המחוזי. ערך יום הקיזוז הוא יום 23.4.01" (מע/1 טז ו- יח למוצגי המערער).

ביום 21.10.04 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו התביעה כנגד התובע 3, בנו של המערער, תדחה. וכן כי התובעת 2, קרי החברה, תובעת " רק לעניין השיקים לא לעניין מכתבי האשראי" (מע/7).

ביום 9.11.06 ניתן פסק הדין בתביעת המערער והחברה (להלן: " פסק הדין") לפיו התקבלה התביעה בגין מכתבי האשראי בגובה 65% מסה"כ הסכום הכולל, לאחר הפחתות (עמ' 31), ואילו התביעה " בנושא של מידע רשלן לעניין השיקים של צובר" נדחתה (עמ' 32). כמו כן, חוייב הבנק בשכ"ט עו"ד בסך 80,000 ש"ח בתוספת הוצאות המשפט אותן ישום הרשם (עמ' 33).

ביום 14.11.06 התקבל פסק הדין על ידי המערער ששלח אותו עוד באותו היום לבנק, עם דרישה לתשלום הסכום בתוך 7 ימים (מע/3 א').

ביום 20.11.06 נשלח מכתב התראה שני שכלל התראה כי ייפתח תיק הוצל"פ ב-23.11.06 (מע/3 ב'). מאותו יום ובשלושת הימים הבאים, התנהלה חליפת מכתבים בין ב"כ המערער לב"כ הבנק, באשר לאופן החישוב, כאשר ב"כ המערער מקבל עקרונית, את אופן החישוב שנערך ע"י ב"כ הבנק ומבקש כי בינתיים יועבר למרשו הסכום שאינו שנוי במחלוקת. מנגד, ב"כ הבנק טען כי הוא ממתין לתוצאות בדיקת הביקורת הפנימית באשר לאופן חישוב פסק הדין וקיזוז הסכום שנקבע בפסה"ד שניתן לטובת הבנק. במהלך אותם הימים, הגיע המערער אישית למשרדי ב"כ הבנק ודרש את תשלום החוב. במהלך הפגישה שנערכה ביום חמישי, 23.11.06, נמסר למערער כי הבנק שוקל להגיש ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע.

ביום ראשון, ה-26.11.06, פתח המערער בהליכי הוצל"פ כנגד הבנק בגין קרן החוב בסכום של 4,584,798 ש"ח, בהתאם לחישוב מיום 20.11.06 שנערך ע"י ב"כ הבנק עו"ד שפירא, זאת ללא קיזוז הסכום שנקבע בפסק הדין, בתביעת הבנק.

ביום 11.12.06 הגיש הבנק בקשה לעיכוב ביצוע וביום 28.12.06 הוגש ערעור.

ביום 12.12.06 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי עיכוב ביצוע ארעי של מלוא פסה"ד הדין וביום 31.12.06 הוחלט לעכב ביצוע בגין מחצית מהסכום שנקבע בפסק הדין.

למחרת, ביום 1.1.07 הטיל המערער עיקול ברישום בבנק ישראל על הכספים המגיעים לו מהבנק, בסכום של 3.2 מליון ש"ח, קרי מחצית סכום החוב על פי תיק ההוצל"פ.

ביום 4.1.07 הגיש הבנק לבית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע בגין מלוא סכום פסק הדין. תחילה, ניתן צו ארעי בהתאם. אולם, ביום 4.2.07 נדחתה הבקשה ונותרה החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה עוכב ביצוע תשלום מחצית סכום פסק הדין.

המערער שב לדרוש את תשלום הסכום והגיש בקשה לביטול עיכוב ההליכים. ביום 6.2.07 הועבר ע"י הבנק לידי המערער שיק ע"ס 2,700,000 ש"ח וכן שולם ע"י הבנק סכום של 132,110 ש"ח לחברה הלאומית לפחם בע"מ, בגין עיקול שהוטל על כספי המערער. בנוסף הקפיא הבנק סך של 37,768 ש"ח בגין עיקול של המוסד לביטוח לאומי, שהוטל בבנק על נכסי החברה.

משלא הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע ליתרת התשלום שעל הבנק לשלם למערער, הגיש הבנק ביום 14.2.07 בקשה בטענת 'פרעתי'.

ביום 27.3.07 הגיש המערער לבית המשפט השלום בקשה לביטול הפסיקתא שניתנה בתביעת הבנק. הבקשה נדחתה מן הטעם ש" אין בהסדר הדיוני כל הסכמה בדבר ביטול הפסיקתא ודחיית התביעה, לאחר השלמת ההליכים בביהמ"ש המחוזי" (מע/9 למוצגי המערער).

ביום 19.6.07 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, ובה התקבלה טענת המערער לפיה עיכוב הביצוע אינו חל על ההוצאות שנפסקו בתיק ושנישומו ע"י כב' הרשם בסכום של 247,592 ש"ח. ראש ההוצל"פ הוסיף לסכום זה את מחצית הסכום שנקבע בפסק הדין וקבע כי זהו סכום החיוב שיש לשלם על פי פסק הדין (עמ' 3).

ראש ההוצל"פ קיבל את טענת הבנק, לפיה לאור ההסדר הדיוני ודחיית בקשת המערער לביטול הפסיקתא, יש לקזז מפסק הדין במחוזי את הסכום בו חוייב המערער בתביעת הבנק בבית משפט השלום בסך של 424,004 ש"ח.