פסק-דין בתיק עא 3004/01

השופטת א. קובו - אב"ד

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 38903/96 (כבוד השופטת נ. גרוסמן) מיום 20.9.01 לפיו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבה לתשלום יתרת חוב בחשבון שנוהל בסניף המערער (להלן: " פסק הדין").

רקע

1.         המערער הינו מוסד בנקאי אצלו ניהלה אריאל אספקה דנטלית בע"מ (להלן: " החברה") חשבון בנק. המשיבה וכן שותפה, אריה שוורץ (להלן: " השותף") היו ערבים לחיובי החברה על פי כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום מיום 19.10.95 אשר נחתם בסמוך לפני פתיחת החשבון (להלן: " כתב הערבות המתמדת").

2.         בתאריך 3.11.95, יום שישי בשבוע, הוצגה לפרעון בסניף המערער המחאה שנמשכה מחשבון החברה בסכום של 20,000  ש"ח לפקודת רפי פלס (להלן: " פלס"), מי שמכר לחברה את עסקה הבסיסי (להלן: " ההמחאה").

3.         מכאן מתפצלות גרסאות הצדדים.

א.         לטענת המערער, ביום ראשון שלאחר מכן, בתאריך 5.11.95 הגיעה המשיבה לסניף המערער יחד עם שותפה והסדירה לחברה מסגרת אשראי עד לסך של 30,000 ש"ח על ידי חתימה - בשם החברה - על כתב התחייבות לפיו מתחייבת החברה להחזיר למערער את סכום האשראי כאמור [ראו כתב ההתחייבות נספח (ה) לתצהיר עדות ראשית של המצהיר מטעם המערער, להלן: " כתב ההתחייבות"]. זאת, בנוסף לכתב הערבות המתמדת.

לאחר פעולה זו כובדה ההמחאה, וכתוצאה נכנס חשבון החברה ליתרת חובה.

ב.         גרסת המשיבה שונה בתכלית. לטענתה, הופיעה יחד עם שותפה שוורץ בבוקרו של יום ראשון ה- 5.11.95 בסניף המערער, והיו הם הלקוחות הראשונים שנכנסו לסניף. מטרתם היתה לבטל את ההמחאה אשר לגרסת המשיבה הוצאה משותפה על ידי פלס במרמה. פקידת סניף המערער - שאת שמה זכרה המשיבה בודאות (ורד) - הפנתה אותה למנהל הסניף, מר שמש.  הלה, לאחר ששמע את בקשת המשיבה, אמר כי אינו יכול לבטל את המחאה באשר הוצגה כבר ביום שישי לפרעון, אולם משום שמסגרת האשראי המאושרת לחשבון הינה 10,000 ש"ח והיא אינה מספיקה לכיסוי ההמחאה, הרי שממילא ההמחאה לא תכובד, אם כי לא מחמת ביטולה, אלא מסיבת חוסר כיסוי.

חרף האמור, התברר בדיעבד כי ההמחאה כובדה.

4.         דרישות המערער מהמשיבה ומשותפה לכיסוי יתרת החוב בחשבון החברה לא נענו ומשכך הוגשה תביעה לבית משפט השלום, בסדר דין מקוצר, על סך של 13,756 ש"ח, בצרוף ריבית חריגה והוצאות משפט. (במאמר מוסגר יוער כי המערער נטל, פעמיים, פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה ושותפה, אלא שבית משפט השלום קיבל בקשותיה של המשיבה לביטולם ונתן לה רשות להתגונן; ראו החלטה האחרונה בעניין, שניתנה בהסכמת המערער, ביום 28.11.99 בבש"א 124071/99). 

5.         לטענת המשיבה הבנק התרשל בתפקידו שכן הציג בפניה מצג שההמחאה לא תכובד, בעוד בפועל כובדה היא כאשר לחשבון אין כלל מסגרת אשראי מתאימה באותו מועד.

6.         בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה. בתמצית, קבע בית המשפט כי מסגרת האשראי בחשבון עמדה על 10,000 ש"ח בלבד, ואין כל ממש בטענת המערער כי המשיבה הגיעה ביום 5.11.95 כדי להגדילו ל - 30,000 ש"ח. מסגרת זו הוגדלה בדיעבד, על ידי המערער, במגמה להוות כסות וצידוק למעשהו הפסול כשאישר כיבודה של המחאה בהעדר כיסוי בחשבון ובהעדר מסגרת האשראי מתאימה, תוך שמנהל הסניף מציג מצג לפיו ההמחאה ממילא לא תכובד.  בפסק דין חוזרת ומדגישה כבוד השופטת כי המצהיר מטעם המערער, מנהל סניף הבנק, לא היה אמין בעדותו וכי זו היתה מגמתית, שלילית, מבולבלת, לקויית זכרון וחסרת אמינות. לעומת זאת, המשיבה בעדותה היתה רהוטה, קולחת ואמינה.

מכאן ערעור זה.

דיון

7.         המערער חוזר על טענותיו בפני בית משפט השלום לפיהן המשיבה היא זו אשר ביקשה בעת שהגיעה לסניף המערער להגדיל את מסגרת האשראי ל - 30,000 ש"ח והכל על מנת שתכובד ההמחאה אותה מסר שותפה לפלס יומיים קודם לכן.

עוד טוען המערער כי עדותה של המשיבה היתה מלאה סתירות ונותרה בלתי סבירה ובלתי הגיונית. כך בתצהירה לא זכרה את התאריך המדויק של מסירת ההמחאה לפלס, ואילו רק בעדותה נזכרה בו; כך ציינה בתצהירה כי החברה מסרה את ההמחאה לפלס, ואילו בעדות אמרה כי שותפה זה שמסר את ההמחאה; בעדותה זכרה המשיבה את שם פקידת המערער (ורד) ואת שם מנהל סניף המערער (שמש) בעוד ששמות אלו כלל לא עלו בתצהירה.

עוד טוען המערער כי בית משפט השלום התעלם מתדפיס תנועות מיום 4.2.96 (מוצג נ/2 בפני בימ"ש השלום וכן ראה תיק מוצגי המשיבה) בו מצויינת שורת "עמלת הקצאת אשראי" מיום 6.11.95 שיש בה כדי להעיד כי הוגדלה מסגרת האשראי. כן טוען המערער כי מסקנתה של הערכאה הדיונית לפיה אין זה הגיוני שדווקא באותו יום שבו נפרעה ההמחאה נכנסו המשיבה ושותפה לסניף המערער כדי להגדיל את מסגרת האשראי בטעות יסודה. שהרי, ממה נפשך, מטרת הגדלת מסגרת האשראי היתה כיבוד ההמחאה. בית המשפט הנכבד אף התעלם מכך שהמשיבה המשיכה לפעול בחשבון והפקידה כספים באופן המעיד על רצונה להמשיך עבודתה עם המערער. המשיבה מעולם לא התלוננה, בכתב, על סרוב המערער לבטל את ההמחאה ואילו תלונתה למשטרת ישראל בגין מעשיו של פלס הוגשה רק בחלוף 25 ימים ממועד פרעון ההמחאה. בית המשפט יחס למנהל סניף המערער חוסר מהימנות רק משום שלא זכר את נסיבות הארוע, ובכך שגה שכן אוביקטיבית קשה לפקיד בנק שתחת ידיו עוברים מסמכים בנקאיים רבים לזכור פרטיהם ונסיבות התרחשותם של כל מקרה ומקרה.

8.         דין טענות אלו להדחות.