פסק-דין בתיק עא 2931/01

אלבני שחרור ושילוח בינלאומי בע"מ (להלן: "המשיבה") היא חברה לעמילות מכס ולשילוח בינלאומי אשר טיפלה בזמנים הרלבנטיים לדיון ב"סלע חברה למוצרי בטון בע"מ" (להלן: "המערערת"). במסגרת היחסים שביניהן סיפקה המשיבה, לפי בקשת המערערת, שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי, ובין היתר סיפקה עבורה שירותים של הובלת מטען עצים מהולנד לישראל. על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים התחייבה המערערת לשלם למשיבה כל תשלום שזו האחרונה תשלם או עשויה להתחייב לשלם לגורמים השונים כתוצאה ממתן השירותים הנדרשים עבורה.

מטען העצים מהולנד הגיע לישראל בשתי מכולות ונתקבל אצל המערערת. כמה חודשים לאחר הגעת המכולות לישראל פנתה חברת הספנות שהובילה את המטען למשיבה לברר מה עלה בגורל המכולות, שבאמצעותן הועבר מטען העצים, שכן אלה היו אמורות להיות מוחזרות אליה, ולא נעשה כך. מבירור משותף הסתבר כי המערערת הותירה בידיה את המכולות. דרישה להשבת המכולות לא נענתה. טענת המערערת היתה שהמכולות נרכשו על ידה מאת הספק ועל כן לא הושבו.

בסופו של יום, הוגשה תביעה בסד"מ על ידי חברת הספנות כנגד המשיבה, שהזמינה את שירותי השילוח, לתשלום הסכום שהצטבר בגין דמי השהיית המכולות בעבר ובעבור דמי השהייה עתידיים עד להשבתם.

לאחר שנדחתה בקשת המשיבה למחיקת הכותרת - הגיעו הצדדים להסכמה בה יינתן פסק דין כנגד המשיבה לפיו תשלם לחברת הספנות את דמי ההשהייה, הכל כמפורט באותו פסק דין. עקב החיוב המפורט לעיל, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בה ביקשה לחייב את המערערת לשלם לה את שחוייבה היא לשלם בהתאם לפסק הדין שניתן כנגדה. כמו כן, עתרה לחייב את המערערת בתשלום שווי המכולות.

מלכתחילה טענה המערערת בבית משפט השלום כי לא השיבה את המכולות מאחר שלא היתה מחוייבת להשיבן באשר אלה נרכשו על ידה מאת הספק. בסיכומים נזנחה הטענה ולא נקבע בה ממצא עובדתי לעניין פסק הדין. יחד עם זאת התייחסה השופטת לטיבה של הטענה ולאמינותה המפוקפקת. השופטת הנכבדה סקרה, איפוא, את טענות המערערת כנגד התביעה כפי שנותרו והן:

1)         אין לראות בהסכם השירותים שנקשר בינה לבין המשיבה הסכם הכולל בתוכו גם הסדר שירותי שילוח, שכן ההסכם האמור מגדיר את השירותים אליו הוא מתייחס כשירותי עמילות מכס והשירותים הנלווים לכך, הא ותו לא. התשלומים אותם שילמה המשיבה או שנתחייבה בתשלומם לגורמים שונים שאינם נובעים משירותי עמילות מכס לכשעצמם אינם תשלומים שהמשיבה היתה מחוייבת בתשלומם.

2)         נתקיימה קנוניה בין המשיבה לבין חברת הספנות שתבעה את דמי ההשהייה בכך שהמשיבה ויתרה על טענות הגנה טובות שהיו לה. ויתור זה הוא פרי הסכמה אליה הגיעו השתיים בו ויתרה חברת הספנות למשיבה על החיובים הנובעים מפסק הדין במידה שהמשיבה תכשל בתביעתה כנגד המערערת.

לאחר דיון בכל טענות המערערת, קיבלה השופטת הנכבדה (כב' השופטת ענת ברון) את התביעה ברובה, דחתה את טענות ההגנה של המערערת וחייבה אותה בתשלומים כמצויין בפסק הדין. בין היתר ציינה השופטת הנכבדה כי עדי המערערת אינם אמינים, עדויותיהם מרובות סתירות ופירכות, במיוחד כאשר המערערת ידעה גם ידעה שהמכולות שהגיעו אליה אינן שלה ולא נרכשו מעולם על ידה ושעליה להשיבן שאם לא כן תחוייב בדמי השהייה כמקובל בענף ההובלה הימית. עוד נפסק כי לא ניתן להסיק שטענות ההגנה אותן  העלתה המשיבה כנגד תביעת חברת הספנות היה להן בסיס וכי על פניו החיוב של המשיבה בתשלום דמי ההשהייה לחברת הספנות הוא חיוב כדין הנסמך על שטר המטען ותנאי המוביל המהווים חלק בלתי נפרד ממנו:

"העובדה שאלבני וחברת הספנות הגיעו לכלל הסדר, המתנה את יתרת התשלום של דמי ההשהייה בהם חוייבה אלבני במסגרת פסק הדין בסד"מ, בתוצאות פסק הדין כאן, אין בו משום זכות קנויה לסלע לפטור אותה מחובה כלפי אלבני, במידה שנתברר שחוב זה מבוסס.

מסגרת היחסים המסחריים בין שני גופים עסקיים מבוססת לא פעם על יחסי תן וקח. הסיבות לכך שגופים עסקיים מגיעים להסכמות כספיות כאלה ואחרות בדבר מתן הנחות או ויתורים, נובעות משיקולים עסקים לגיטימיים, כאשר בצידם בדרך כלל "מחיר".

            לשון אחר: "החייב" נותר חייב בהגדרה גם אם הזוכה בחר שלא לחייבו בפועל ואמנם במקרה דנן, נראה כי אלבני חויבה כדין בפסק הדין שבסד"מ נוכח ההתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי חברת הספנות בשטר המטען. משכך, שומה על סלע להשיב לאלבני את הסכומים שנתחייבה בתשלומים, בהתאם להסכם השירותים שביניהן" (ראה סעיף 32 לפסק הדין).

כמו כן, דחה בית המשפט הנכבד את הטענה כאילו ההסכם שנחתם בין הצדדים איננו חולש על שירותי השילוח אלא רק לעניין עמילות המכס. בית המשפט קבע את שקבע בעניין זה לאחר שסקר וקבע את העובדות הנדרשות לצורך החלטה זו ופירש את המסמך בפרשנות המתבקשת וההגיונית מתוך הסכמות הצדדים. שירותי השילוח שהוזמנו משולבים יד ביד עם שירותי עמילות המכס.

לא תיתכן כל פרשנות אחרת סבירה להסכם שירותים שניתנים על ידי המשיבה זולת היות ההסכם מחייב את הצדדים, הן לעניין שירותי שילוח בינלאומי שבכך עסקה המשיבה והן לעניין שירותי עמילות המכס.

המערערת, כך קובע פסק הדין, ידעה או היה עליה לדעת כי היא חייבת להשיב את המכולות באופן מיידי שאם לא כן תחוייב בדמי השהייה. משלא עשתה כן עליה לשאת בכל ההוצאות הנדרשות בגין השהיית המכולות ברשותה.

המערערת חזרה לפנינו על כל טענותיה בבית משפט השלום ואף הוסיפה כאלה שלא נטענו שם. אין מאומה בערעורה של המערערת ומן הדין לדחותו. עיקר הערעור נוגע לממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ולמסקנות המסתמכות על אותן עובדות. כבר למדנו כי כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט של הערכאה הדיונית כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי אותה ערכאה. ראה גם ע"א 2989/95 פ"ד נא(4) 687. בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית המשפט לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות ועשה ככל האפשר על מנת להגיע לתוצאה שהגיע אליה בפסק הדין. כך הווה בעניננו.

בכל טענותיה של המערערת לפנינו אין ממש ולא ראינו סיבה וטעם להתערב בפסק הדין המנומק, המפורט והמבוסס של הערכאה הדיונית.

אשר על כן הערעור נדחה בזה.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עורך-דינה בסכום של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערערת תועבר לידי ב"כ המשיבה על חשבון החיוב בהוצאות.