פסק-דין בתיק עא 2894/01

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 78226/97 (כבוד השופטת ד.גבע) מיום 3.7.01 לפיו  נדחתה תביעת המערער נגד המשיבים 2-4 ללא צו להוצאות (להלן: " פסק הדין").

רקע

1.         המערער הינו תאגיד בנקאי אצלו ניהלה המשיבה 1 (להלן " החברה") את חשבונה (להלן: " החשבון" ו/או " חשבון החברה") בהתאם להסכם "פתיחת חשבון" ו"הסכם ותנאי עסק כלליים" אשר נחתמו על ידי החברה בעת פתיחת החשבון.

2.         המשיבים 2-4 ערבו לחובותיה של החברה בערבות בעלים מוגבלת לסכום של 500,000 ש"ח (להלן: " ערבות הבעלים").

3.         המשיב 2 ורעייתו (להלן: " דר" ו" בני הזוג דר" בהתאמה) ניהלו אף הם את חשבונם הפרטי אצל המערער. במסגרת חשבון זה חתמו שניהם ביום 18.10.91 על כתב קיזוז מיוחד וכן על "כתב משכון ניירות ערך", "כתב ערבות ושעבוד כספים וזכויות" ו"כתב ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב", והכל מוגבל בסכום של 2,000,000 ש"ח [מוצגים ת/7 א-ד בפני בית משפט השלום]. ביום 7.2.92 חתמו בני הזוג דר על קובץ זהה של מסמכים, אלא שהפעם הוגבל סכומם ל - 500,000 ש"ח [מוצגים ת/8 א-ד בפני בית משפט השלום].

[כל קבוצת המסמכים יחדיו תקרא להלן: " מערכת כתבי הקיזוז"].

4.         החברה לא שילמה למערער במועד חוב שהיתה חבה לו, ועל כן העמיד זה את מלוא הסכומים המגיעים לו ממנה, בסך של 899,175 ש"ח לפרעון מידי. מסכום זה קיזז המערער 230,000 ש"ח אותם גבה מחשבונם הפרטי של בני הזוג דר,  והעמיד את סכום תביעתו בסדר דין מקוצר נגד החברה והמשיבים 2-4 על סכום של 669,175 ש"ח בצרוף ריבית מיום 1.9.97 ועד יום הגשת התביעה בתאריך 17.9.97 (להלן: " כתב התביעה"). 

5.         במסגרת הליכי התביעה הגיעו הצדדים לפשרה אשר קיבלה ביטויה בהחלטת בית המשפט מיום 25.9.97 לפיה ישלם דר למערער, על חשבון סכום התביעה, סך של 270,000 ש"ח כנגד ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדו.

6.         המשיבים 2-4 (להלן: " המשיבים") קיבלו רשות להתגונן, כאשר תצהיריהם (המתוקנים) שהוגשו ביום 2.5.99 משמשים כתב הגנה [ראו החלטת בית משפט השלום מיום 23.5.99].

7.         בתצהירים אלו, העלו המשיבים, בתמצית, את הטענות הבאות: ערבות הבעלים נפרעה במלואה; הקיזוז של 230,000 ש"ח מחשבונם הפרטי של בני הזוג דר נעשה שלא כדין; ניהול החשבון חרג מהתנאים עליהם הסכימו הצדדים ועל כן גובה החוב שגוי מיסודו, וכן כי לא הומצאו מסמכים מהותיים לביסוס הגנת המשיבים ודי בכך כדי ליתן רשות להתגונן.

8.         בתצהיר עדותו הראשית טען דר כי מערכת כתבי הקיזוז בוטלה ופקעה עוד בסוף שנת 1993, בהסכם בעל פה שערך עם מנהל סניף המערער דאז, ניסים חזן (להלן: " חזן"). על כן, משגבה המערער סכום של 230,000 ש"ח מחשבונו הפרטי מכוח אותה מערכת כתבי הקיזוז - עשה זאת שלא כדין, ויש להפחית סכום זה מסכום ערבות הבעלים כך שתעמוד על 270,000 ש"ח - סכום אשר אף הוא נפרע והכל בהסכם פשרה מיום 25.9.97. בכך למעשה נפרעה כל ערבות הבעלים ואין כלל מקום לתביעה נגד המשיבים.  באמור, אין כדי לפגוע בטענת המשיבים כי על פי תחשיב חשבונאי שנערך עבורם חשבון החברה היה צריך להמצא ביתרת זכות, כך שכל תשלום שנגבה או קוזז, היה שלא כדין.

9.         א.         הערכאה הדיונית דחתה את תביעת המערער, תוך שמעדיפה היא את גרסת דר כי מערכת כתבי הקיזוז בוטלה על פני גרסתו של המערער בעניין זה. השופטת המלומדת קבעה כי הרקע לביטול מערכת כתבי הקיזוז היתה רצונו של דר לשחרר את חשבונו הפרטי מכל השעבודים והבטחונות שניתנו לטובת החברה, ולאחר שהגיע להסכמה בנושא זה עם חזן הפקיד סך של שלושה מליון ש"ח שהביאו את חשבון החברה ליתרת זכות, כאשר חזן מצידו מודיע לרשם החברות כי אינו מתנגד למחיקת השעבודים שנרשמו לטובת המערער בחשבון החברה. גרסתו של דר, כקביעת בית משפט השלום, עולה בקנה אחד עם ההגיון המסחרי, שכן אין זה סביר כי דר יפקיד סכום כסף כה נכבד מבלי לדאוג במקביל כי חשבונו הפרטי ישוחרר. תמיכה נוספת לעמדתו של דר נמצאה על ידי בית המשפט בכך שהמערער לא השיב לפניותיו של דר לאחר הגשת כתב התביעה כאשר ביקש לברר מכוח מה בוצע הקיזוז; בעובדה כי המערער לא ביסס תביעתו נגד המשיבים על מערכת כתבי הקיזוז, אלא על ערבות הבעלים בלבד באופן שבו יש בכך כדי להודות כי המקור היחיד לגביית חובם של המשיבים הינו אותה ערבות בעלים; ובכך שחזן נמנע בתצהיר עדות ראשית מטעמו להציג גרסה לעניין מערכת כתבי הקיזוז בעוד שאר עדי התביעה שאין להם ידיעה אישית מפרטים כאמור באופן שהמנעותו זו אומרת דרשני.

ב.         הערכאה הראשונה קבעה כי טענת המשיבים בדבר ביטול מערכת כתבי הקיזוז מהווה "הודאה והדחה", אך בנסיבות האמורות ומהנימוקים דלעיל במשקלם המצטבר התעוררו ספקות בגרסת המערער, ומשכך עמדו המשיבים במידת הנטל הרובץ לפתחם להוכיח שלמערער לא עמדה זכות קיזוז.

ג.          עוד דחה בית משפט השלום את טענות המערער בדבר הרחבת החזית העובדתית על ידי המשיבים בכל הנוגע לטענתם כי מערכת כתבי הקיזוז בוטלה; נדחתה אף הטענה כי ביטול מערכת כתבי הקיזוז מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לבסוף קבעה השופטת המלומדת כי המערער לא פירט כדבעי וכנדרש כיצד הגיע ליתרת חוב סופית של כ - 320,000 ש"ח כפי שהצהיר מנהל הסניף בתצהיר עדותו הראשית.

מכאן ערעור זה.

דיון

10.        לאחר שקראנו ועיינו בכתב הערעור, בעיקרי טיעוניהם המפורטים והקצרים של הצדדים אשר פרטו והפכו בפסק הדין ודומה כי לא השאירו מילה אחת על מקומה, וכן במסמכים השונים שבתיקי המוצגים - הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.

הרחבת חזית

11.        לטענת המערער, שגגה נפלה תחת ידיה של הערכאה הראשונה משביססה את פסק הדין על טענה שזכרה לא בא במסגרת בקשת הרשות להתגונן אותה הגישו המשיבים, כשהכוונה לטענה כי מערכת כתבי הקיזוז בוטלה/פקעה. טענה חדשה זו, לגרסת המערער, הועלתה על ידי המשיבים רק בתצהיר עדותו הראשית של דר קרי, בשלב הבאת הראיות - בניגוד להלכה כי יש להעלותה בהזדמנות הראשונה ובמפורש. האמור ביתר שאת כאשר אופייה של הטענה הינה "הודאה והדחה" שהנטל להוכיחה הינו על הטוען אותה קרי, המשיבים. 

לטענת המערער לא היה מקום לקביעה המשפטית של הערכאה הדיונית כי ביטול מערכת כתבי הקיזוז הינה למעשה הסבר לאופן בו נפרעה ערבות הבעלים, וככזה הינו במסגרת החזית שנפתחה. משנסב פסק הדין, רובו ככולו, על טענה לבר-דיונית, שונו פני ההליך באופן שבו נפגעו זכויות המערער, לרבות זכותו להביא ראיות לסתור את הטענה.