פסק-דין בתיק עא 2754/07

1.       בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם ד. גלדשטיין מיום 2.5.07 (להלן: " ההחלטה") לפיה דחה את בקשת המערערים לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה על ידי המשיב. הערעור הוגש על ידי יחזקאל נחום ופורמאדור בע"מ (להלן: " המערערים") כנגד יצחק כהן בן צור (להלן: " המשיב").

העובדות הצריכות לעניין

2.       המערער והמשיב היו בעלים בחלקים שווים של חברה בשם ליגה עץ בע"מ (להלן: " החברה"). בתאריך 28.10.99 הגיש המשיב בקשה לפירוק החברה ולמינוי מפרק זמני, ובין היתר טען כי המערער דנן גנב כספים מהחברה.

במרץ 2000 מונה עו"ד גלוסקה כמפרק זמני, ובסמוך לאחר מכן פיטר את כל עובדי החברה וסגר את שערי המפעל. ביום 11/12/00 ניתן כנגד החברה צו פירוק, ועו"ד גלוסקה מונה למפרק הקבוע של החברה.

3.       בתאריך 17.5.04 הגיש המערער המרצת פתיחה, בגידרה עתר למתן צו הצהרתי על פיו חייב המערער בחובות החברה, וזאת בהתאם לסעיף 373 לפקודת החברות [נוסח משולב] התשמ"ג (להלן: " פקודת החברות"). הענין נדון בפני כב' השופטת ענת ברון אשר קבעה כי:

"מדובר בתביעה מורכבת וסבוכה, אשר מעצם טיבה אינה ראויה להתברר כאמור בהמרצת פתיחה, שכן היא מצריכה דיון בהיקף נרחב...".

      כב' השופטת ברון הוסיפה וקבעה כי:

                         "על פניו גם נראה כי הסעד האמיתי המתבקש על ידי המבקש הינו סעד כספי נגד המשיב 1 ובמיוחד כיום כאשר החברה חוסלה זה מכבר, וגם מטעם זה אין מקום בהותרת התובענה במתכונת בה הוגשה".

      ובהמשך לאמור קבעה כב' השופטת ברון כי התובענה תועבר לסדר דין רגיל, וכי המבקש יגיש כתב תביעה בסדר דין רגיל.

      מתברר כי המשיב פעל לכאורה בהתאם להחלטת כב' השופטת ברון, אלא מאי? הוא העתיק את המרצת הפתיחה, תוך שינוי כותרתה מ"המרצת פתיחה" ל"כתב תביעה", בגידרו הוא עותר לסעדים שנתבעו במסגרת המרצת הפתיחה, קרי - מתן סעד הצהרתי על פיו חייב המערער בחובות החברה, וכן עותר המשיב לחייב את המערער להחזיר לחברה את הזכויות והנכסים שנטל ממנה שלא כדין. עוד עותר המשיב להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין המערערים לבין עצמם, ולקבוע כי על המערערת להשיב לחברה את כל הזכויות והנכסים שנטלה ממנה שלא כדין.

4.       המערערים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף שכן מדובר בתובענה שסעדיה הם אקדמיים, וכי מדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה הצהרתית.

הבקשה נדונה בפני כב' הרשם ד. גלדשטיין אשר דחה את הבקשה, ומכאן הערעור אשר בפני.

טענות המערערים

5.       המערערים חוזרים ומבהירים כי המשיב מתיימר להגיש את התביעה בשם החברה, בהתאם לסעיף 373 לפקודת החברות, אלא היות והחברה חוסלה ואינה קיימת עוד, הרי שממילא מדובר בסעד אקדמי, שהרי גם אם היה המשיב זוכה בתביעה, אין בנמצא חברה שניתן להשיב לה נכסים או זכויות.

מעבר לצורך טוענים המערערים " לחברה אין  ולא היו חובות. כך קבע גם המפרק בדו"ח שאושר על ידי בית המשפט של הפירוק.  לכן החברה חוסלה. זהו מעשה בית דין" (סע' 24.5 - 24.4 לערעור). עוד טוענים המערערים כי הסעד המבוקש הינו בסמכות בית המשפט של הפירוק, ואין לבית משפט זה סמכות לדון במבוקש, וממילא דין החלטתו של כב' הרשם ד. גלדשטיין - להתבטל.

טענות המשיב

6.       המשיב טוען כי אין מדובר בסעד אקדמי, כי אם בסעד ממשי. עוד טוען המשיב כי חיסול החברה על ידי בית המשפט של הפירוק אינו מונע תביעה במסגרת הליכי הפירוק, ומכל מקום הוא עותר לדחיית הערעור.

החלטת כב' הרשם גלדשטיין

7.       כב' הרשם  עמד בהחלטתו על זכותו של "משתתף" בחברה להגיש תובענה לפי סעיף 373 לפקודת החברות, וכן הבהיר כי חיסולה של החברה "אינו מהווה מכשול כי ניתן להחיותה בכל עת לצורך הליך משפטי", ומשכך נדחתה הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

דיון

8.       סעיף 373 (א) לפקודה קובע:

"נתן בית המשפט צו פירוק, יקבע דיון בשאלה אם עסק של החברה התנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מירמה; התברר בדיון כאמור, או לאחר מכן במהלך פירוקה של החברה, כי עסק של החברה התנהל כאמור, רשאי בית המשפט, על פי בקשת כונס הנכסים הרשמי, או המפרק, או כל נושה או משתתף של החברה, ואם נראה לו נכון לעשות כן, להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, יישא באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן, כפי שיורה בית המשפט; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו".