פסק-דין בתיק עא 2753/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 51041/00 (כב' השופט צבי כספי) אשר קיבל את תביעת המשיבה יוניק מחסני ביגוד בע"מ (להלן: " המשיבה"), כנגד המערערת הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: " המערערת") לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה שארעה לעסק המשיבה.

ואלה העובדות הרלבנטיות לענין:

המשיבה קיימה עסק שהתקיים בשתי מכולות שחוברו יחדיו ומוקמו במושב בני ציון. העסק היה מבוטח אצל המערערת ובמסגרתה נדרשה המשיבה להתקין אמצעי אזעקה ומיגון כדלקמן:

רכזת ממוחשבת /קונבנציונלית בעלת 5 אזורי גילוי לפחות, גלאים פסיביים בעלי כושר גילוי 360 מעלות 5 במספר שמכסים את כל חלל החנות, גלאיים אקטיבייים המיועדים להתקנה חיצונית שמותקנים כדלהלן 3 זוגות גלאים בצד צפון, דרום ומערב.

חיבור באמצעות משדר אלחוטי וחייגן טלפוני למוקד שמירה על פי החוק 2 מוקדים נפרדים, וכן ראה יתר התנאים כמפורט בפוליסת הביטוח.

מאחר שבית העסק לא היה מחובר לטלפון קווי, הוסכם כי עד להתקנת הטלפון הקווי יהיה החיבור הטלפוני למוקד השמירה באמצעי אלחוט ע"י התקנת שתי אנטנות בגג בית העסק.

בסיום יום העבודה היה על אחרון  השוהים במקום לדרוך את מערכת האזעקה ובכל מקרה היתה המערכת נדרכת אוטומטית בשעה 23:00. 

ביום א' 19.9.99, ערב יום הכיפורים, הסתיימה העבודה בעסק בשעה 14:00, אך מערכת האזעקה לא נדרכה מיד במקום. במהלך הזמן שמאז סיום העבודה ועד למוצאי החג בוצעה התפרצות למקום ולערך מלוא תכולת המחסן נגנבה.

בבדיקה שנערכה לאחר ההתפרצות נמצא כי הגדר ההיקפית היתה חתוכה במספר מקומות. החלון המערבי נמצא פרוץ והסורג המגן עליו הוסר ממקומו והושלך. האנטנות שבאמצעותן נתקיים קשר התקשורת לחברת השמירה היו עקורות מממקומן ולא תפקדו.

המסקנה היתה כי הפורצים עקרו את האנטנות מבחוץ, פרצו למבנה ולאורך זמן רב רוקנו אותו מתכולתו. לא נמצאה כל אינדיקציה לתיעוד הדריכה האוטומטית בשעה 23:00 ומכאן עולה כי  ניתוק חוטי האנטנה בוצע למעשה עוד בטרם השעה 23:00, שבהעדר חיבור קווי נותר בית העסק ללא תקשורת חיצונית. על דרך ההתפרצות והתנהגות הפורצים ראוי לסכם מתוך דו"ח החברה סורדם סוכנויות 1980 בע"מ, שמאי ביטוח, מתאריך 8.12.99:

" מניתוח הפרשי הזמנים בזיכרונות מע' האזעקה ומניתוח הממצאים השונים, נראה כי הפורצים חדרו לאתר כאמור וניתקו את האנטנות לפני דריכת מע' האזעקה.

למחרת 20.9.99 חזרו הפורצים שוב לאתר וגרמו לנפילת מתח של מפסקי החשמל ונראה כי בוצעה חדירה נוספת, ובשעות הלילה של ה- 20.9.99 לאחר דריכת המע' האוטומטית, חזרו הפורצים בשלישית תוך הפעלת מע' האזעקה מאיזור גילוי מס' 2 המהווה את מערך הגלאים האקטיביים סביב למבנה.

נראה כי בשלב זה נותק גם הצופר החיצוני ואולם הצופר הפנימי נותר תקין, 2 המשדרים פעלו ולפיכך נגרמה צריכת מתח רבה אשר גרמה להתרוקנות מהירה של הסוללות (בהעדר מתח חשמל).

במהלך כל האירועים לא נתקבלו כל קריאות במוקדים וזאת מאחר והאנטנות נותקו עוד יום קודם לכן ובהעדרו של חיבור קוי".

המערערת דחתה את תביעת המשיבה לאור אי קיום התנאי המוקדם בפוליסה, באשר זו לא דרכה את מערכת האזעקה כאשר נציגה עזב את בית העסק בשעה 14:00 ערב האירוע.

פסק הדין של בית משפט השלום

בית המשפט השלום בפסק דינו קובע כי אין חולק שמערכת ההגנות במקרה דנן היתה מורכבת מגלאים אינפרא-אדומים אקטיבים ופסיבים, סורגים, צופרים, מרכזת, הכל כמפורט בפוליסה. כל כניסה למחסן שהיתה מתגלית באמצעות הגלאים השונים היתה אמורה לשדר אות אזעקה למוקד. במקרה הנדון לא היה קיים בעסק קו טלפון קוי ואשר על כן הפעילה המערכת אותות שידור אלחוטיים ששידוריהם בוצעו באמצעות שתי אנטנות שהיו מצויות על גג המחסן. האנטנות היו מותקנות בגובה של 2.5 מטר. 

בית המשפט סבור היה כי האנטנות שהוקמו בגובה רב היו חשופות וללא כל מיגון, וכך יכלו הפורצים לנטרל את האנטנות בקלות רבה בלא הפעלת אמצעי גילוי כלשהו. זאת משום שמרבית הקיר המערבי לא היה מכוסה על ידי גלאים והקיר המזרחי היה נטול גלאים כולו. וכך קובע השופט בפסק דינו:

" ויכוח עקר הוא כיצד ניתן היה לטפס על הקירות והאם הסתייעות בסורגי החלונות היתה מפעילה את הגלאים (בקיר המערבי). בחינת התמונות מצביעה על כך שניתן היה לטפס על הגג בלא כל קושי בין באמצעות סולם (קטן) בין תוך הסתייעות לטיפוס על מזגן חיצוני שהיה מותקן בקיר המערבי, בין שפורץ אחד יעלה על כתפי השני, בין על ידי הבאתה של המשאית בה השתמשו הפורצים להוביל את הסחורה הגנובה אל קרבת קיר המחסן ובכל דרך פשוטה אחרת" (ראו עמ' 4).

בנסיבות הללו קובע השופט: