פסק-דין בתיק עא 2712/01

זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת אסתר שטמר), מיום 28.6.01, בת"א 8126/98, בו נקבע שנחתם הסכם מחייב בין המערערת למשיבה, שהמשיבה הפרה אותו ושנגרמו לה נזקים שבגינם על המערערת לפצותה. המערערת חוייבה לשלם למשיבה סך של 143,500 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

1.          העובדות הצריכות לעניין

(א)       המשיבה היא חברה העוסקת בעבודות עפר - שהתקשרה עם המערערת ביום 13.10.97, בזכרון דברים (להלן:- " זכרון הדברים", מוצג 2 למוצגי המערערת) לביצוע עבודות חפירה.

בזכרון הדברים נכללו, בין היתר, הנושאים הבאים:

(1)     התחייבות המשיבה לביצוע עבודות חפירה באתר בהתאם לתוכנית עבודה מפורטת (סע' 1 לזכרון הדברים);

(2)     המחירים עבור העבודה ואופן התשלום (סע' 2 לזכרון הדברים);

(3)     תיאור העבודה ואופן שיתוף פעולה עם צדדים שלישיים בפרוייקט;

(4)     לוח זמנים מוגדר לביצוע העבודה (4 חודשים מתחילת העבודה מבלי להתחשב בתנאי מזג האוויר);

(5)     הפקדת 10% מסכום התמורה ע"י המשיבה בידי המערערת כערבות ביצוע (סע' 7 לזכרון הדברים).

(ב)       זכרון הדברים נחתם בשני עותקים, ושניהם נותרו ברשות המערערת. המערערת טענה בבית משפט קמא - והמשיבה כפרה בכך - שהצדדים הסכימו על תנאי מתלה למתן תוקף לזכרון הדברים (להלן:- " התנאי המתלה"), שזכרון הדברים יהיה כפוף לאישורה של חברת צמנטכל ב. קוטיק בע"מ (להלן:- " צמנטכל") (חברה שעמה התקשרה המשיבה לביצוע עבודות עפר בקשר עם הפרוייקט). התנאי המתלה לא נזכר בזכרון הדברים.

(ג)         ימים אחדים לאחר החתימה על זכרון הדברים הוברר למשיבה, לטענתה, שהמערערת אינה מתכוונת לבצע את ההסכם. כיוון שלא היה בידי המשיבה עותק ממנו, הגיע מנהלה למשרדי המערערת, ביקש לראות שוב את זכרון הדברים, וכשנענה, חטף את המקור מידיו של חשב המערערת וסרב להחזירו. מספר ימים לאחר מכן הגיע למשרדי המערערת שיק ביטחון על סך של 180,000 ש"ח כערבות ביצוע, כביכול, בהתאם לזכרון הדברים. המערערת החזירה את השיק למשיבה, בטענה שזכרון הדברים לא נכנס לתוקף.

(ד)       המשיבה הגישה לבית משפט קמא תביעה לפיצויי קיום בגין הפרת זכרון הדברים, שלטענתה השתכלל לכדי הסכם מחייב.

2.          פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא קבע שזכרון הדברים מפורט ביותר, והמערערת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת מדוע נשמט ממנו התנאי המתלה שלקיומו טוענים נציגיה. השופטת ציינה שכשנשאלו נציגי המערערת בחקירתם אודות התנאי המתלה " ניכרה לפחות חוסר נוחות בהתייחס לשאלה זו" (עמ' 60 שורה 26 לפסק הדין), ולא ניתנה תשובה לשאלה מדוע זכרון הדברים נחתם לבסוף ללא התנאי המתלה.

לאחר ניתוח עדויות הצדדים, ועל בסיסן, קבעה השופטת הנכבדה כדלקמן:

" לדעתי, מתוך חוסר הנוחות שבהסתרת התנאי נולדה הטענה המשפטית, שלכאורה הצדדים כלל לא התכוונו לתת לזכרון הדברים תוקף מחייב. התנהגות הנתבעת בקשר לחוזה משונה ותמוהה, והטענה כי זכרון הדברים אינו מחייב היא דרך אפשרית לתרץ התנהגות זו. ההסבר שהוצע מאולץ, אינו מסביר את סימני השאלה, ויותר מכל קשה להניח ששלושה אנשי מסחר והנדסה, שהתקשרו בעבר בהסכמים שונים, סברו שהחוזה שצוטט לעיל הוא בבחינת "שירבוט" בלבד, כדבריהם. העמידה על הטענה אינה מכבדת את הטוענים.

ויודגש, אף לא אחד מעדי הנתבעת הבהיר מדוע לא הוכנס התנאי המתלה להסכם." (עמ' 62 לפסק-הדין; ההגדשה במקור)

השופטת הנכבדה קבעה שהמערערת התכוונה לעשות שימוש בזכרון הדברים למטרה לא לגיטימית. היא התכוונה להציג את זכרון הדברים לצמנטכל, עמה ניהלה מו"מ, כדי לגרום להפחתה במחיר שזו האחרונה ביקשה לקבל עבור העבודה. בהתנהלות זו - כך קבעה השופטת - יש משום חוסר תום לב בניהול משא ומתן (עמ' 65 לפסק הדין), המזכה את המשיבה בפיצוי.

עוד קבעה השופטת הנכבדה, ששיק הבטחון נשלח למערערת על ידי המשיבה, כביכול בהתאם להסכם, רק לאחר שהיה ברור למשיבה שהמערערת אינה מתכוונת למלא אחריו. אך למרות זאת קבעה, שהמשיבה ראתה עצמה מחוייבת לפי ההסכם, ושהמערערת היא זו שהפרה אותו (עמ' 67 לפסק הדין).