פסק-דין בתיק עא 2668/04

השופט ר. שפירא:

1.         הרקע לערעור:

בפנינו ערעור על פסק דין מיום 27.5.04 של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ח' לפין - הראל) בתיק אזרחי 1944/99.

המשיב, חנוך פוגל, הגיש נגד המערער, בנק לאומי לישראל בע"מ תביעה על סך 422,800 ש"ח (נכון ליום הגשתה), במסגרתה טען כי הבנק נתן לו יעוץ רשלני ומוטעה בנוגע להשקעות בניירות ערך. לטענת המשיב, הבנק שכנע אותו לבצע השקעות בשוק ההון, הבטיח לו רווח בטוח ולא הזהיר אותו כי ניתן להפסיד במסחר במניות. לטענת המשיב, לא ידע כי ניתן להפסיד בבורסה. המשיב, שפרש מעבודתו ועמד לרשותו סכום כסף נכבד בחשבון העו"ש שלו, פתח פיקדון ניירות ערך והוקצה לו אשראי בסך 100,000 ש"ח ללא ריבית, אשר שימש לקניית יחידות השתתפות בקרן נאמנות של המערער מסוג "פיא זינוק" (להלן: "קרן הנאמנות"). המשיב טען בתביעתו כי הבנק העמיד לו אשראי שלא בתום לב ובעקבות ייעוצו של הבנק נגרמו לו נזקים בשל השקעותיו הכושלות בשוק ההון.

המערער טען בפני בימ"ש קמא כי איש מטעמו לא יעץ למשיב לרכוש מניות, אלא זו הייתה החלטתו ללא כל שכנוע ובהמשך הדרך פעל המשיב על דעת עצמו בלא שחפץ היה בייעוץ. כן טען המערער כי טענת המשיב לפיה לא ידע כי ניתן להפסיד בבורסה הינה טענה משוללת הגיון לחלוטין. נטען כי הקצאת אשראי בסך 100,000 ש"ח ניתנה למשיב לפי בקשתו ולא הוצבה למשיב תניה כלשהי לגבי רכישת מניה זו או אחרת. כן נטען כי העמדת הלוואה בסך 50,000 ש"ח הייתה מחויבת המציאות וניתנה למשיב בהתאם לבקשתו ובעקבות חריגתו ממסגרת האשראי המאושרת. המערער טען כי לא פיתה את המשיב וניסה לא אחת להזהירו כי המניות שהוא רוכש הן ספקולטיביות ורצוי שימכור ניירות ערך על מנת להקטין את יתרות החובה. לטענת המערער לא הטעה את המשיב ולא הפר כל חובה חקוקה והנזקים או הפסדים שנגרמו למשיב נגרמו עקב מעשיו ופעולותיו שלו כאשר פעל בניגוד לעצות הבנק.

בימ"ש קמא בפסק דינו דחה את רוב טענותיו של המשיב. לגבי הטענה כי המערער הציג כלפי המשיב מצג שווא לפיו אין הפסד במסחר במניות, קבע בימ"ש קמא כי המערער לא נהג בחוסר תום לב, לא הפר את חובת הנאמנות כלפי המשיב ולא הטעה את המשיב. עם זאת, לגבי טענת המשיב לעניין רכישת קרן הנאמנות "פיא זינוק" באמצעות אשראי בסך 100,000 ש"ח שהעמיד הבנק לרשות המשיב, בימ"ש קמא קבע כי למשיב נגרם נזק בגין העמדת מסגרת האשראי לצורך רכישת יחידות השתתפות בקרן הנאמנות "פיא זינוק" ועל נזק זה יש לפצותו. בימ"ש קמא העמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סכום של 100,000 ש"ח, סכום האשראי שניתן למשיב על ידי המערער ואשר שימש לרכישת קרן הנאמנות על ידי המשיב. נקבע כי יתרת החוב של המשיב בגין רכישת קרן הנאמנות נוצרה בגלל הפרת חובת הנאמנות וחובת הזהירות של הבנק כלפיו.

2.         טענות הצדדים בערעור:

המערער טוען כי בימ"ש קמא טעה בניסיונו לאמוד את נזקו של המשיב, מאחר וחישב את יתרת החובה שנצברה בחשבונו של המשיב עקב העמדת האשראי מחד, אך לא חישב את זיכויו של חשבון המשיב בתמורות שנכנסו אליו עם מכירת קרן הנאמנות (שנקנתה באמצעות האשראי) מאידך.

כן טוען המערער כי בימ"ש קמא טעה משלא ייחס כל חשיבות לעובדה שהמשיב למעשה הרוויח כתוצאה ממכירת קרן הנאמנות. לטענת המערער, המשיב הרוויח כתוצאה מעסקת רכישת קרן הנאמנות ומכירתה במלואה 35 יום לאחר מכן בסכום הגדול בכ- 7,000 ש"ח מסכום קנייתה. לכן, לטענת המערער, המשיב כלל לא ניזוק.

לטענת המערער, המשיב כלל לא ניסה לכמת את נזקו באמצעות הגשת חוות דעת חשבונאית, כפי שנדרש לעשות בהתאם להחלטת בימ"ש קמא, אך בימ"ש קמא כלל לא התחשב בכך במתן פסק הדין.

המערער טוען גם כי טעה בימ"ש קמא משייחס למערער חבות ביחסיו מול המשיב וכאשר התעלם מסבירות העמדת מסגרת האשראי לטובת המשיב מאחר והמשיב החזיק בבטוחה נפרדת בדמות תיק ניירות ערך בסך של 142,000 ש"ח לאותו מועד.

המשיב טוען כי העדויות מטעם המערער בבימ"ש קמא היו מתואמות, כי תצהירי העדים נערכו שלא כדין, כי טופס "בקשה להקצאת אשראי" שהוגש לבימ"ש קמא זויף על ידי המערער וכי המערער פעל בחוסר תום לב כללי. טענות אלו נדחו על ידי בימ"ש קמא, אשר האמין לעדים מטעם הבנק ודחה את גרסתו של המשיב. לא מצאתי מקום להתערב בממצאיו של בימ"ש קמא לעניין זה.

בתשובה לנימוקי הערעור טוען המשיב כי לבימ"ש קמא הייתה סמכות לאמוד את הנזק בעצמו מאחר והמערער מנע מהמשיב נתונים הנחוצים לכימות התביעה.

באשר לטענת המערער כי המשיב בעצם הרוויח ממכירת קרן הנאמנות טוען המשיב כי טיעון זה כלל לא עלה בבימ"ש קמא ועל כן אין לטעון אותו בערעור. 

באשר לטענת המערער כי המשיב לא הגיש חוו"ד חשבונאית בבימ"ש קמא, טוען המשיב כי הוא ניסה לכמת את תביעתו בסיוע מומחה, אך רואי החשבון אליהם פנה לא יכלו לבצע כימות מאחר והבנק מנע מהמשיב נתונים שהיו נחוצים לכימות. כן טוען המשיב כי בימ"ש קמא קיבל את עדותו וכימותו של המשיב לעניין זה וכי המערער כלל לא חקר את המשיב בחקירתו הנגדית לעניין זה ועל כן המסקנה היא שהמערער קיבל את הערכתו של המשיב לעניין כימות התביעה.

לטענת המערער בעניין ייחוס חבות למערער ביחסיו מול המשיב משיב המשיב כי צדק בימ"ש קמא בקביעותיו המבוססות בדין ובפסיקה.

3.         דיון:

            למעשה השאלות העומדות בפנינו להכרעה הינן שתיים:

            א.        האם המערער חב כלפי המשיב חבות בגין העמדת האשראי לרשותו