פסק-דין בתיק עא 2600/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך, לפיה נדחתה בקשת המערערת לביטולו של צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד עם הגשת תביעת המשיבים נגד המערערת ואחרים.

המערערת היא חברה יזמית בתחום הבניה והמקרקעין.

המשיבים הינם דיירים ובעלי חנויות בבניין ברחוב בעלי מלאכה 9 בגדרה, אשר המערערת יזמה את הקמתו.

הבניין הינו מבנה משולב המורכב ממרכז מסחרי ומשני מבני דירות מגורים.

בתאריך 22.03.05 הגישו המשיבים תביעה כנגד המערערת ואחרים במסגרתה התבקש, בין היתר, סעד של אישרור הודעות ביטול החוזים שנכרתו בינם לבין המערערת בקשר לנכסים שנרכשו על ידם וכן, עתירה לפיצויים בסך 20,000,000 ש"ח.

טענתם העיקרית של המשיבים הינה, כי המבנה נבנה בשיטת ה"פל-קל" האסורה לשימוש, ולפיכך הוא מסוכן.

סמוך להגשתה של התביעה נעתר בית המשפט, במעמד צד אחד, לבקשה להטלתו של עיקול זמני בגובה הסעד הכספי הנתבע.

המערערת הגישה בקשה לביטולו של הצו.

בדיון, שהתקיים בפני כב' הרשם, בבקשת המערערת לביטולו של צו העיקול הזמני, נחקרו מצהירים מטעם הצדדים והוגשו חוות דעת.

באי כוח המערערת טענו בפני כב' הרשם הן לעניין קיומה של תשתית ראייתית והן לעמידת המשיבים בתנאי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאחר שלגרסתם לא הונחה התשתית הראייתית לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין.

כב' הרשם בחן את כל טענות המערערת והכריע לטובת גרסת המשיבים בקובעו, כי הראיות הלכאוריות מצביעות על כך שהבניין, או לפחות חלקים ממנו, בוצע בשיטת הפל-קל, שאין חולק על כך שהיא שיטה מסוכנת. כן הדגיש כב' הרשם את העובדה שעל פי הראיות שהוצגו בפניו, המערערת ידעה על הסיכון שבשיטת הבנייה ועשתה יחד עם הנתבעים האחרים מאמצים להסתיר נתון זה מהקונים.

מסקנות אלה מעוגנות במוצגים השונים, כב' הרשם מציין כי התוכניות השונות שנערכו, עובר להקמת הבניין, נערכו על ידי ממציא שיטת הפל-קל, מהנדס אלי רון שאף ציין כי תכניותיו מתבססות על שיטה זו.

מעבר לכך הוכח, כי הקבלן המבצע התריע בזמן אמת כי השימוש בשיטת הפל-קל אינו מומלץ על ידי התאחדות הקבלנים עקב בעיות תקינה.

לאחר שהגיע למסקנה כי המשיבים הצביעו על ראיות מהימנות לכאורה לביסוס תביעתם, דן כב' הרשם ביסוד ההכבדה הנדרש כתנאי להטלת עיקול זמני ובעניינה של המערערת ציין, כי לחברה אין נכסים של ממש, לפחות לא כאלה עליהם היא מסוגלת להצביע, למעט יחידת קרקע אשר גם ביחס אליה היא מבקשת לבצע עסקה שתוציא אותה מכלל נכסיה ומנגד, הוצגו ראיות לקיומן של התחייבויות בסכומים נכבדים, אשר מעלים חשש כי החברה אינה בת פירעון.

החשש שהביע הרשם באשר ליכולתה של המערערת לעמוד בהתחייבויותיה זוכה לחיזוק בנכסים המעטים שהעלו ברשת העיקולים שהוטלו: חשבון עו"ש זניח שהבנק הוא נושה מובטח בכספים ובשיקים המעותדים המופקדים בו ונכס מקרקעין ממושכן לטובת הבנק המלווה.

בערעור שבפני מדגיש ב"כ המערערת שתי נקודות עיקריות, סכום הערובה בו חויבו המשיבים כתנאי להטלת העיקול וכן היקף העיקול שאינו סביר להשקפתו, מאחר שסכום התביעה מופרז ולכל היותר הוצגו ראיות לכאורה לנזקים, שאינם עולם על 12.5 מיליון ש"ח.

מוסיף עו"ד בן צור וטוען, כי בתביעה שהיקפה כה רב אין להסתפק בערבות הקבועה בתקנות בסך 50,000 ש"ח ויש להטיל על כל אחד מהמשיבים ערבות בסכום זה.

דין טענה זו להידחות ראשית מן הטעם שעל פניה ברור כי בנסיבות העניין מטרתה הכשלת אפשרות להטלתו של עיקול זמני.

מדובר בתובעים שאינם נמנים על שועי הארץ ולא יהא זה מרחיק לכת להניח שהשקיעו את מיטב כספם בנכס המקרקעין שרכשו מהמערערת.