פסק-דין בתיק עא 2548/04

השופטת ב. בר-זיו:

1.                   המערערת והמשיבים הינם בעלי מניות בחברת וייצנר קריסטל חברה קבלנית לבנייה בע"מ (להלן "החברה"), שנוסדה על ידי הוריהם המנוחים. כמו כן רשומות המערערת והמשיבה מס' 1 כבעלות המניות בחברה בשם יובל  אור (טבעון ) בע"מ (להלן "חברת יובל") כאשר 3/8 מהמניות בה רשומות על שם המערערת ו- 5/8 על שם המשיבה מס' 1. חברת יובל היתה הבעלים הרשום של חלקה 344 בגוש 10607 בטבעון, עליה הוקם מבנה בצורת האות T(להלן "המבנה הישן") כאשר חזיתו שימשה לחנויות ועסקים וחלקו האחורי (רגל ה- T) שימש כבית קולנוע.

במהלך השנים פוצלה חלקה 344 הנ"ל לשתי חלקות נפרדות - חלקה 493 בשטח של כ-2 דונם וחלקה 492 , עליה בנוי המבנה הישן. על חלקה 493 הקימה החברה בנין נוסף - שמשמש למגורים ולמסחר (להלן "המבנה החדש"). לשני הצדדים נכסים במבנה החדש. המערערת מתגוררת במבנה החדש.

המבנה החדש טרם נרשם כבית משותף. המבנה הישן נרשם כבית משותף וחלק מיחידותיו נמכרו. המשיבה מס' 1 רשומה כבעלים של חלקת משנה 492/5 - חלק המבנה הישן, ששימש כבית קולנוע והוסב בשנת 1995  למרכול. הכניסה למרכול הינה מכיוון החצר המזרחית הפונה לכיוון חלקה 493. כדי להגיע למרכול ביקשו וייצנר לאפשר מעבר הן מהצד הדרומי של המבנה החדש (הבנוי על חלקה 493 כאמור) והן מהצד הצפוני. בצידו המזרחי של המרכול קיימת חניה, הפונה לחלקה 493.

חברת יובל מכרה את זכויותיה בחלקה 493 לחברה. החברה הגישה בקשה לפירוק מרצון עוד בשנת 1981, אך הליכי הפירוק טרם נסתיימו.

2.                   בתאריך 27.7.95 הגישה המערערת תביעה בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 12914/95), במסגרתה עתרה למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על המשיבים או על כל מי שקשור בהם, להיכנס לחלקה 493 . המשיבים טענו לזכות מעבר בחלקה 493 ובמסגרת תביעה שכנגד שהגישו יחד עם כתב ההגנה, עתרו לסעדים שיבטיחו להם זכות מעבר זו (לרבות בהליך נוסף שנקטו- ת.א. 22417/97 בבימ"ש השלום בחיפה).

שתי התביעות נידונו בפני כבוד השופט י. דר, אשר קבע בפסק דין מיום 31.1.99, בחלק האופרטיבי לפסק דינו כדלקמן:

"אני מקבל את תביעת התובעת (המערערת בפנינו - ב.ב) ומצווה על הנתבעים (המשיבים בפנינו - ב.ב) וכל הבאים מטעמם או כוחם, להמנע ממעבר כלי רכב בחלקה 493 בגוש 10607.

כדי להסיר ספק , אין בצו זה כדי למנוע בעד הנתבעים או הפועלים בשמם או מכחם, לממש זכותם לגישה ולחניה בתחומי המקומות המיועדים לנסיעה ולחניה בחלקה 493, אם יש להם זכות כזו כבעלי יחידה או יחידות או כמחזיקי יחידה או יחידות בבית שעל חלקה 493.

      אני דוחה את התביעה שכנגד.

      אני דוחה את התביעה בת"א 2241/97".

בעקבות פסק הדין הגישו המשיבות "בקשה דחופה למתן הוראות לביצוע הצו לפי פסק הדין" , במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי לא יבוצע כל שינוי ולא תבוצע כל פגיעה בדרך הגישה לחלקה 492/5 למעט איסור מעבר כלי רכב דרכה. בהחלטה מיום 26.4.99 דחה כבוד השופט י. דר את הבקשה, כאשר הוא קובע כי עם מתן פסק הדין, סיים ביהמ"ש מלאכתו ואינו מוסמך לעסוק עוד בפסק הדין שנתן.

3.                   שני הצדדים ערערו על פסק דינו של כבוד השופט דר לבימ"ש המחוזי בחיפה. המערערת ערערה על העובדה שבימ"ש לא מנע מעבר הולכי רגל בחלקה 493 ואילו המשיבים ערערו על הצו האוסר מעבר רכב בחלקה זו. שני הערעורים נדחו. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ושבה וטענה כי היה מקום ליתן צו האוסר מעבר של הולכי רגל. בקשתה נדחתה.

4.                   המשיבים הגישו נגד המערערת תביעה חדשה בת.א. 29949/00 בבימ"ש השלום בחיפה, במסגרתה עתרו למתן צו המורה למערערת שלא להרוס את השביל הקיים בחלקה 493 ושלא למנוע מעבר הולכי רגל . כן עתרו לסעד כספי בגין עלות תיקון השביל , שלטענתם נגרם לו נזק על ידי המערערת. המחלקות שהתעוררה בין הצדדים היתה האם פסק דינו של כבוד השופט דר כולל היתר לשימוש במעבר שבחלקה 493 כשביל להולכי רגל או שמא אין בפסק הדין הנ"ל כל קביעה שכזו.

בפסק דינו של כבוד השופט ר. סוקול מיום 22.4.04 הוא קובע כי התשובה לשאלה שבמחלוקת הינה ברורה לאור קביעתו של כבוד השופט דר כי בין הצדדים הושגה הסכמה המאפשרת מעבר להולכי רגל מחלקה 493 לכיוון המרכול וכן לאור קביעת בית המשפט המחוזי, בערעור המערערת על פסק דינו של כבוד השופט דר כי:

"מתוך לשון הכתוב הסיק כב' השופט קמא, ובצדק, שהכוונה לשבילים למעבר הולכי רגל ולא לדרכים לכלי רכב"

ועוד קבע כי , שקבע כי:

"לענין מעבר הולכי רגל, מן הדיון של כב' השופט קמא, בפסקה 4 של פסק הדין, עמ' 4-5 , עולה ששני הצדדים הסכימו עוד לפני שנים למעברם של הולכי רגל...ולכן אין ולא היה מקום ליתן פסק דין המונע מעברם של הולכי רגל ומצב זה אכן חייב להשמר ללא שינוי".

לאור האמור מוסיף כבוד השופט סוקול וקובע כי: