פסק-דין בתיק עא 2426/04

השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד:

1.         ערעור על החלטת בית-משפט השלום תל-אביב - יפו (כב' השופט א' בכר) בת"א 10480/04 (ב"ש 166334/06) מיום 23.3.04, לפיה נדחתה תביעת המערערת מחמת התיישנות.

המשיבה 1 תקרא להלן: המשיבה, ואילו המשיב 2 ייקרא להלן: הבנק.

למרות הכותרת "החלטה", בה בחר בית משפט קמא, מדובר בפסק דין.

פסק דינו של בית-משפט קמא

2.                  " ביום 29.5.03, הגישה המשיבה (המערערת - ז' ה') נגד המבקשת (המשיבה - ז' ה'), בין היתר תביעה כספית מכוח פוליסת ביטוח חיים. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה ובעלה המנוח נחום נחמן ז"ל (להלן: "המנוח") נטלו הלוואה מהמשיבה הפורמלית (הבנק - ז' ה') וכבטוחה להחזיר ההלוואה במקרה של פטירת מי מהלווים, הצטרפו המשיבה והמנוח לביטוח חיים אצל המבקשת. ביום 30.4.99 נהרג המנוח במהלך אירוע פלילי בו היה מעורב" (עמ' 1 לפסק הדין).

בית המשפט קבע, כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, ועל-כן דחה את התביעה.

3.         באשר לטענת המערערת, כי המשיבה היתה מנועה מלהעלות טענת התיישנות לאור התנהגותה, ישירות או באמצעות הבנק, כלפי המערערת, קבע בית המשפט, כי "אין בה ממש". מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום פטירת המנוח (30.4.99), ומסתיים שלוש שנים לאחר-מכן. תביעה המוגשת לאחר מועד זה התיישנה (ס' 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, להלן: חוק חוזה הביטוח): " אין מחובתה או אחריותה של המבקשת להודיע למשיבה דבר מועד התיישנות התביעה מבעוד מועד. אין אף מתפקידה של המבקשת "להעיר" את המשיבה על מנת שלא תישן על זכויותיה" (עמ' 3).

כן נקבע כי " לא ניתן לטעון כלפי המבקשת כי ניהלה משא ומתן עם המשיבה בחוסר תום לב באמצעות המשיבה הפורמלית, שכן הודעת דחיית התביעה נמסרה לב"כ המשיבה ביום 26.8.01, כשמונה חודשים לפני שנסתיימה תקופת ההתיישנות" (שם).

4.         בית-משפט קמא דחה אף את טענתה השנייה של המערערת, לפיה מדובר בביטוח אחריות ולא בביטוח חיים, אשר בתביעות בגינו תקופת ההתיישנות ארוכה יותר. בית המשפט נימק עמדה זו במספר נימוקים: האחד, " לא החבות והאחריות הכספית של המשיבה כלפי המנוח [צ"ל כלפי הבנק - ז' ה'] היא זו המבוטחת, אלא חייו של כל אחד (או אחד מהם לפי העניין) מהלווים" (שם); השני, הבנק אינו נחשב כצד שלישי לחוזה הביטוח, אלא המוטב על פיו; השלישי, ביטוח אחריות נועד להגן על מבוטח מפני חבות כספית עתידית כלפי צד שלישי, העשוייה לנבוע מהתנהגות המבוטח בעתיד. לא מדובר בביטוח לטובת צד שלישי; הרביעי, בביטוח חיים תגמולי הביטוח הם לפי שיעור מוסכם מראש, ואילו תגמולי-ביטוח אחריות הם לפי שיעור הנזק שנגרם.

הערעור

5.         בפנינו חוזרת המערערת על הנימוקים שהעלתה בבית-משפט קמא, לפיהם המשיבה היתה מנועה מלהעלות את טענת ההתיישנות לאור התנהלותה; וכי מדובר בביטוח אחריות ולא בביטוח חיים, שעל-כן תקופת ההתיישנות ארוכה יותר. טענה נוספת שהועלתה בכתבי הטענות נוגעת לתחולתו של סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח. 

לחלופין נטען כי " ההתיישנות לא תחול על תשלומי המשכנתא החל מיום 22.10.00 שהם שלוש שנים לפני הגשת המרצת הפתיחה" (סיכומי המערערת).

ביטוח חיים או ביטוח אחריות

6.                המערערת טוענת, כאמור, כי מדובר בביטוח אחריות, לגביה תקופת ההתיישנות "אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח" (סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח).

בסוגייה זו מקובלים עלי לחלוטין מסקנתו והנמקותיו של בית-משפט קמא - אף שנומקו בקיצור לשון - ואוכל להסתפק באימוצם. וראה גם דברי השופטת גנות בבר"ע (מחוזי ת"א) 1171/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' לאה זביטישווילי (טרם פורסם) (23.9.07) (להלן: פס"ד זביטישווילי). אני מצטרף לדעתה, בניגוד לדעתו של השופט ארבל בבר"ע (מחוזי ת"א) 2999/02, 2997 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אוה אפצקי (לא פורסם) (2004).

התיישנות

7.        הצדדים לא חולקים על שתקופת ההתיישנות לגבי תביעות בגין ביטוח חיים, הינה 3 שנים, לפי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

8.        המונח "תביעה" בסעיף האמור, פורש כהגשת תביעה לבית המשפט ולא כהגשת דרישה מאת המבוטח או המוטב לחברת הביטוח:

"... יש לפרש את סעיף 31 כבא לקצר את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות לשלוש שנים ולא כבא לקבוע תקופת 'התיישנות' לדרישת המבוטח או המוטב מהמבטח... לא מתעורר... ספק לגבי השאלה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות. מירוץ זה מתחיל עם קרות מקרה הביטוח. אין גם ספק מתי מסתיים מירוץ ההתיישנות. מירוץ זה מסתיים עם הגשת תביעה לבית המשפט" (ע"א 3812/91 ג'ירייס ברבארה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441).

9.         אלא שהמערערת טוענת, כי שגה בית המשפט כאשר דחה את טענת המניעות ו/או השתק מצד המשיבה מלהעלות טענת התיישנות, וזאת בשל התנהגות המשיבה, ישירות או באמצעות הבנק. שגה בית המשפט כאשר קבע מבחינה עובדתית, כי למערערת נמסרה הודעה על דחיית התביעה ביום 26.8.01 (שמונה חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות). לטענתה, ההודעה נמסרה לה ביום 26.8.02 בלבד, במכתב מאת הבנק (ארבעה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות). המשיבה לא חקרה את המערערת על האמור בתצהירה או תמכה טענותיה שלה בתצהיר. המשיבה אף לא הציגה ראייה למשלוח המכתב. לטענת המערערת, על המשיבה חובה שבדין להודיע למערערת את עמדתה לגבי התביעה תוך זמן סביר, וטרם חלוף תקופת ההתיישנות. כן נטען כי בענייננו לא מתקיים הרציונל העומד בבסיס קביעת תקופת ההתיישנות (שמירת רזרבות מצד המבטח) שכן המבטחת ידעה על התביעה.

10.      על-כך משיבה המשיבה, כי מכתב הבנק, בו הודיע למערערת את עמדת המשיבה לדחות את דרישת המערערת לקבלת תגמולי הביטוח, נשלח אל בא-כוחה בתאריך 26.8.01 ואין סיבה להניח שלא הגיע ליעדו. במכתב זה נומקה סיבת הדחייה: המנוח נהרג במהלך אירוע פלילי בו נטל חלק וכן בגין הסתרת השימוש בסמים (להלן: מכתב הדחייה).

11.      אני סבור, כי בית-משפט קמא אכן שגה בקביעתו הפוזיטיבית, הנחרצת, לפיה "הודעת דחיית התביעה נמסרה לב"כ המשיבה ביום 26.8.01, כשמונה חודשים לפני שנסתיימה תקופת ההתיישנות".