פסק-דין בתיק עא 2297/04

1.         המערער נפגע בתאונת דרכים ב- 21.6.91. התאונה היתה תאונת עבודה. למערער אושרה תקופת אי כושר מלא עד 19.12.91, המל"ל קבע כי למערער נכות זמנית בשעור 20% עד 31.12.91 ונכות זמנית בשיעור 10% עד 31.10.93. עוד קבע המל"ל כי לא נותרה למערער נכות צמיתה.

2.         בית משפט השלום (כב' השופטת למלשטרייך לטר) העמיד את סך כל נזקיו של המערער בגין תאונת דרכים שארעה  ב- 21.6.91 על 233,988 ש"ח.

מסכום זה הופחתו תשלומי המל"ל (דמי פגיעה וקצבת נכות שעמדו למועד מתן פסק הדין על 214,974 ש"ח). יצוין כי דמי הפגיעה הועברו ישירות למעבידו של המערער - חברת אגד, ואילו קצבת הנכות שולמה למערער עצמו.

בית משפט קמא סבר כי יש לנכות מהפיצויים שנפסקו למערער לא רק את תשלומי המל"ל אלא גם סכום של 40,650 ש"ח הוא סכום שהמשיבים שלמו לאגד, להשבת הטבה שנתנה למערער, עובדה.

משכך, עלה סכום הניכויים על סכום הפיצויים, התביעה נבלעה ונדחתה תוך חיוב המערער בתשלום שכ"ט עו"ד הנתבעים סכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.         המערער תוקף את קביעות בימ"ש קמא לענין היקף וגובה נזקיו ואופן שערוך הפסדי שכרו.

שקלנו טענות אלה ואת טענות המשיבים ולדעתנו אין להתערב בסכומי הפיצוי שנפסקו. להפסת דעת המערער נציין כי אין יסוד לטענה לפיה הפסדי השכר שוערכו ללא תוספת ריבית.

4.         השאלה הטעונה התייחסות היא שאלת הניכויים.

            המערער טוען כנגד ניכוי דמי הפגיעה ששולמו לאגד כמעביד מאושר וכנגד ניכוי הסכום שהנתבעות שילמו לאגד להשבת הטבה שנתנה אגד למערער. לגישת המערער יש לנכות אך ורק תשלומים שהתקבלו על ידו בפועל, כאשר עצם העובדה שהמשיבות שילמו לאגד ולמל"ל כספים כלשהם אינה מקנה להם זכות לקזז סכומים אלה משלא הגיעו לידיו של הניזוק המערער.

            המשיבות טוענות כי עיקר הדבר הוא שהמזיק זכאי שלא לשלם יותר מאשר 100% של הנזק ויש להבטיח מפני מצב בו ישלם פעמיים.

5.         עניינן של טענות המערער בהקשר הנוכחי הוא במשולש היחסים בין הניזוק, המיטיב והמזיק.

 תביעתו של המערער הוגשה כנגד צד ג', מבטח הרכב, הוא המזיק בסיטואציה הנוכחית.

            המל"ל זכאי להשבת ההטבה שנתן עקב הפגיעה מהמזיק מכח סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי.

            הלכה היא כי מהפיצויים שהניזוק זכאי להם מהמזיק מופחתות הגמלאות שהמל"ל משלם ולא הסכומים שהמזיק שלם למוסד להשבת ההטבה (ראה רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו נ"ז (4) עמ' 350 בעמ' 363 וכן ע"א 650/78 כליף נ' מדינת ישראל פד"י ל"ה (2) 242, כך גם באשר להטבה אחרת).

לעניין דמי הפגיעה, אמנם דמי הפגיעה שולמו למעביד בהיותו מפעל מאושר, אך אגד שילמה את שכרו של המערער בתקופת העדר הכושר המלא והחלקי במלואו וחישוב הפסדי השכר נעשה על דרך אמוץ בסיס השכר אותו ציין המערער עצמו. מכאן, שהמערער קיבל למעשה את שווי דמי הפגיעה, הגם שלא ישירות מהמל"ל, וניכוים הוא כדין שכן נזקיו הוערכו על ידי בית המשפט באופן מלא המחייב ביצוע ניכוי דמי הפגיעה.

6.         באשר לניכוי שווי ההטבה שבוצעה על ידי המשיבות לאגד הרי גם כאן קמה למיטיב זכות תביעה שמומשה (בניכוי דמי הפגיעה) באמצעות התשלום ששילם המזיק לאגד. זכות תביעה זו מוקנית למיטיב באמצעות החוק לתיקון הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד - 1954.

            בסיכומיו בפני בית משפט השלום סבר המערער כי היה ואגד שילמה לו שכר הרי עומדת לה כמיטיב זכות תביעה נגד המזיק, כאשר המערער אינו תובע סכומים אלה ולכן אין הוא מקזז אותם מתביעתו. עוד טען כי אם המשיבות הגיעו להסדר כלשהו עם המיטיב, אין לתבוע החזר מהתובע.

            מקום שהמערער תובע הפסדי שכר בגין התאונה ונזקיו הוערכו על בסיס טענה זו, קשה לקבל גישה בבסיסה עומדת טענה כאילו אין הוא עושה כן. 

7.         עיקר הדבר הוא כי בעוד הניזוק זכאי לקבל פיצוי על מלוא נזקו, המזיק חייב לשלם רק עבור מלוא הנזק.