פסק-דין בתיק עא 227/06

1.         בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת פומרנץ מיום 26.9.06, לפיה דחתה כב' הרשמת את בקשת המערערת לביטול פסק דין, אשר ניתן נגדה ביום 22.10.91 (להלן: " פסק הדין").

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 27.11.05 - למעלה מ- 14 (!) שנים לאחר מתן פסק הדין, ללא בקשה להארכת מועד.

2.         כתב התביעה (בסד"ד מקוצר), הוגש כנגד בעלה של המערערת, כחייב עיקרי להלוואה וכנגד המערערת ואחרים כערבים להלוואה, וביום 22.10.91 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות מטעם המערערת, לאחר שבעלה הצהיר שהיא לא תבוא מחמת מחלה.

3.         למערערת, ילידת שנת 1947, ליקוי ראייה מולד, חמור, בגינו היא מוגדרת כעיוורת. היא מסוגלת לזהות אותיות ומספרים באיטיות רבה ורק באמצעות זכוכית מגדלת מיוחדת. המערערת טוענת, שהיא מעולם לא חתמה על מסמכי ההלוואה, ובעלה הוא אשר זייף את חתימותיה, הן על מסמכי ההלוואה והן על בקשת הרשות להתגונן. כן טוענת המערערת, כי היא אף לא חתמה על התצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, למרות שהתצהיר מאושר ע"י עו"ד בנו גנות.

לטענתה, עו"ד גנות, שהינו חבר של בעלה, אישר גם את חתימתה על הסכם לפיו היא מוכרת את דירתה לבתה, למרות שהיא מעולם לא חתמה על ההסכם, וגם בענין זה מתנהלים הליכים בביהמ"ש.

לטענת המערערת, בעלה הינו רמאי, אשר הוציא מאנשים כספים במרמה וברח מהארץ עוד בשנת 1994, כשהוא משאיר אחריו חובות רבים.

4.         במהלך השנים בוצעו מסירות שונות של כתבי בי-דין שונים, לידי המערערת, אשר אישרה את קבלתן בחתימתה. אישורי המסירה הוגשו לתיק ביהמ"ש, ומהם עולה כי בוצעו מסירות כדלקמן:

כתב התביעה, אשר נמסר ביום 18.4.90 לידי המערערת, אשר חתמה על אישור המסירה. באותו מעמד בוצעה גם מסירה לבעלה של המערערת, וגם על אישור מסירה זה חתמה המערערת.

אישור מסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין, מיום 7.1.92. יצויין שהחתימה על אישור מסירה זו מקושקשת מאד ואינה דומה לחתימת המערערת על שני אישורי המסירה הנ"ל, אולם המסירה מאושרת ע"י המוסר ואני מקבלת אותה כנכונה.

בנוסף, ביום 11.2.92 בוצע עיקול מיטלטלין בביתה של המערערת, בנוכחותה, ודוח העיקול נמסר לידיה, כפי שרשום בדוח.

ביום 23.11.92 במסגרת הליך הוצאת מיטלטלין בביתה של המערערת, בנוכחות המערערת, שולם ע"י המערערת סך של 2,000 ש"ח ע"ח החוב.

ביום 1.12.92 הוטל עיקול על חשבון הבנק של המערערת, ותשובת המחזיק אז היתה כי אין נכסים. ביום 19.7.98 שלח המשיב למערערת מכתב ובו הצעה להסדיר את החוב. המערערת לא השיבה למכתב זה.

5.         חתימה, הנחזית להיות חתימתה של המערערת מצויה על המסמכים דלקמן:

בקשת רשות להגן, אשר הוגשה לביהמ"ש ביום 5.12.90.

תצהיר תמיכה בבקשת רשות להגן, אשר אושר ע"י עו"ד בנו גנות (ללא תאריך).

6.         בין השנים 1992 ועד לשליחת המכתב משנת 1998, וכן משנת 1992 ועד שנת 2005 לא נקט המשיב כל הליך כנגד המערערת ואף משליחת המכתב הנ"ל, ועד לעיקול שהוטל בסוף שנת 2005 אשר הביא להליכים דנן,  לא נקט המשיב כל הליך  כנגד המערערת.

ביום 6.12.05, לאחר שהמשיב חזר לפעול כנגד המערערת והטיל עיקול על חשבון הבנק שלה, הוגשה ע"י המערערת, באמצעות בא כוחה, בקשה לתיק ההוצל"פ לבטל את העיקול, בטענה עיקריתלפיה היא נפלה קורבן לבעלה אשר זייף את חתימותיה.

עוד יש לציין שיחת טלפון אשר התקיימה בין המערערת לבין עו"ד סאמר עבד, ממשרד ב"כ המשיב, בתחילת חודש 10/05, כאשר המערערת התקשרה אל משרד ב"כ המשיב, לאחר שביום 2.11.05 הוטל עיקול על דירתה. על פי תצהירו של עו"ד סאמר עבד, בשיחה זו ציינה את מצבה הבריאותי הקשה, אולם לא טענה דבר כנגד החוב.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 27.11.05.