פסק-דין בתיק עא 2137/05

1. המערער הגיש תביעה כנגד המועצה המקומית בית ג'אן לתשלום דמי נזק בגין סלילת כביש בשטח שנמצא בבעלותו ובחזקתו, באדמות הכפר בית ג'אן.

בכתב התביעה טוען המערער, בין היתר, כי לאחר משא ומתן הסכים להצעת הנתבעת לאופן סלילת הכביש בכפוף לתשלום ערך הקרקע הנרכשת על ידי הנתבעת ולתשלום מלוא נזקיו שייגרמו ליתרת החלקה. לגישתו הסכימה הנתבעת לתנאים אלה.

בעקבות ההסכם נסלל הכביש. פניות התובע להטבת נזקיו לא נענו, ומשכך הגיש תביעה זאת.

בהגנתה טענה הנתבעת -  המשיבה, בעיקרו של דבר, כי דרישת התובע היא מוגזמת וביקשה לחייבו לצרף את יתר בעלי הזכויות הלכאוריים להליך.

2. בית המשפט מינה, בהסכמת הצדדים, שמאי כמומחה מטעמו שהגיש חוות דעת, השיב על שאלות ונחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו. בית המשפט שמע עדים שונים ובפסק דינו קבע את נתוני השטח, וקיבל את קביעת המומחה מטעמו בדבר גובה הפיצוי ההולם, אך בסופו של דבר, דחה את התביעה, משמצא שהנושא החוזי בין הצדדים לא הוסדר על פי חוק.

3. המערער קובל על קביעות פסק הדין ותוצאתו, ואילו המשיבה תומכת בפסק הדין.

4. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת ככלל בממצאים עובדתיים שקובעת הערכאה הדיונית. משכך, אין בדעתנו להתערב בגובה הפיצוי כפי שקבעו בית משפט קמא, שקבע את שקבע בענין זה על סמך חוות דעתו של המומחה מטעמו ולאחר שמיעת ראיות.

5. מאידך, סבורים אנו שלא היה מקום לדחות את התביעה כפי שמצא בית משפט השלום.

לענין הנושא החוזי, סבורים אנו שניתן להצדיק את הפיצוי שנקבע, גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ובמצב זה, אין צורך להכשיל את ההליך על בסיס המצב החוזי, מה גם שהמערער קיים מצידו במלואו את חלקו בהסדר החוזי.

מאידך, קיים קושי אחר והוא שאלת הזכויות בחלקה. בפסק דינו ציין בית משפט קמא, כי בעוד התובע טען בכתב התביעה כי הוא הבעלים של שני שליש מחלקה 77 בגוש 19507, הרי  כיום רשום בטאבו כבעל הזכויות, מאז 1980, עזבון סבו של התובע. עוד מציין בית המשפט כי לסבא זה יש יורשים רבים והעדרם של בעלים משותפים אלה פוגע בזכות התובע שגם בעלותו שלו לא הוכחה וטענתו בענין זה נוגדת את המופיע בנסח הטאבו, נ/1.

צודקת המשיבה בטענתה כי היה ותחוייב בתשלום פיצוי בגין נזקים לבעלי הזכויות, זכאית היא לדעת את נזקיו של מי היא מיטיבה, ואף לדעת כי לא תיקרא לשלם דמי נזק נוספים לבעלי זכויות אלה או אחרים.

משכך, טרם יבוצע תשלום על התובע להסדיר את מצב הזכויות בשטח אשר בגין הפגיעה בו הוא זכאי לפיצוי.

6. במצב  זה אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין הפגיעה בזכויות סכום בשווי 66,500 דולר ארה"ב בשקלים (בתוספת 6,000 דולר בקיום תנאים מסויימים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום), בתנאי, והוא, כי תוך 6 חודשים מהיום ימציא המערער למשיבה הסכם חתום כדין בין כל בעלי הזכויות בחלקה (על פי צו ירושה או צו קיום צוואה שיינתנו כדין), המסדיר את זכותו של התובע לקבל פיצוי זה, בין עבור עצמו ובין עבור בעלי זכויות אחרים, באופן שהמועצה לא תיתבע לתשלום כפול, או, לחילופין, היה והתובע לא יצליח לגבש הסכם כזה במועד, ישולם הסכום הנ"ל לאחר מתן החלטה שיפוטית שיתן בית המשפט המוסמך בסוגיית הזכויות בהליך שיגיש התובע בענין זה, הליך שהמועצה תינקב בו כמשיבה, ותוכל ליטול בו חלק ככל שתהיה מעוניינת בכך.

ככל שענין הסדרת הזכויות יצריך קבלת הוראות מבית המשפט, יוכלו הצדדים לפנות בענין זה למתן הוראות לבית משפט קמא.

למען הסר ספק סכום הפיצוי יתורגם לשקלים על פי ערך הדולר ארה"ב  ב-10.9.02 (מועד עריכת חוות דעתו של מומחה בית המשפט) וישא הפרשי הצמדה מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.

מאחר ואי הסדרת הזכויות הינו מחדל באחריותו של התובע, תתווסף לסכום הפיצוי ריבית רק החל מהמועד בו תקום חבותה של הנתבעת לבצע את התשלום ועד לפרעון  בפועל.

לסכום הפיצוי, במועד תשלומו על פי הנ"ל, יתווסף סכום של 25,000 ש"ח + מע"מ, שכר טרחת עו"ד בתיק וזאת נכון לתאריך היום, וסכום זה ישא הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) עד למועד הפרעון בפועל, ולמניעת ספק נבהיר שבקביעתו של סכום זה כבר לקחנו בחשבון את טענותיו של המערער בכל הנוגע להוצאות המשפט שנגרמו לו בערכאה דלמטה ובערכאתנו.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער עבור המערער.

ניתן היום  ח' בכסלו, תשס"ז ( 29  בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.