פסק-דין בתיק עא 2119/05

ש' וסרקרוג - שופטת :

1.         הערעור והערעור שכנגד הם על פסק-דין שניתן ביום 13/11/05 בבית משפט השלום בחדרה  (כב' השופטת דיאנה סלע) בת"א 2414/00, שם נקבע, בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים ובתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המערערים, כי על המערערת בערעור העיקרי הגב' מנו קרן (להלן: קרן או המערערת ) להוסיף ולשלם למשיבים, שהם המערערים שכנגד (להלן: המשיבים ), סכום נוסף של 100,085 ש"ח נכון ליום 15/1/99 (על פי החלטה מתקנת של פסק-הדין מיום 21/12/05 בבש"א 3945/05), כאשר מסכום זה יש לקזז פיצויים מוסכמים שנפסקו לטובת קרן בסך של 5,000 דולר כערכם בתאריך הנ"ל וכן קיזוז של 25,000 ש"ח בגין פיצוי לא ממוני לאותו מועד.

            כמו כן נפסקו הוצאות לקרן וכן למשיבים, בהתאמה, לאור קביעותיו של בית משפט קמא בתביעה ובתביעה שכנגד.

            התביעה העיקרית שהוגשה על ידי המשיבים כנגד מרקו מנו, ששימש כידה הארוכה של המערערת, בשל מצבה הפיזי (נכת צה"ל 100%), נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי לא קמה לו כל חבות כנגד המשיבים.

תיק בש"א 10145/06 :

2.         המשיבים הגישו הערות לתדפיס פתיחת תיק הוצאה לפועל, בעקבות פסק הדין של בית משפט קמא, וכן הגישו בקשה לתיקון הפרוטוקול.

            המערערים הגישו תגובתם להודעת המשיבים, וכן הודיעו כי אין הם מתנגדים לתיקון הפרוטוקול.

            ככל שתידרש התייחסות למחלוקות בין הצדדים, ידונו אלה במסגרת פסק הדין. בנוגע לתיקון הפרוטוקול, ולאור עמדת המערערים, אנו מורים, כי יש לראות את פרוטוקול הדיון בערעור, כמתוקן, על-פי בקשת המשיבים בתיק הבקשה.

ההליך :

3.         בערעור העיקרי טוענת המערערת כנגד סכום החיוב שהוטל עליה, ככל שזה נובע מבניית קירות שהיה צורך בפירוקם, בשל ביצוע רשלני, כפי שפורט בחוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט.

            עוד טוענת המערערת כנגד שיעור הפיצוי הנמוך שנקבע לה, בין בדרך של התעלמות מראשי נזק נדרשים, כגון איחור במסירת המבנה, ובין בשל פיצוי נמוך אחר.

            הערעור שכנגד, שהוגש על ידי המשיבים, עניינו עתירה לקבוע כי מרקו מנו (להלן: המערער ) היה צד נדרש לכל הליך הבנייה, וכי גם הוא הפר את התחייבויותיו לשלם למשיבים את התמורה המגיעה להם. המשיבים, במסגרת הערעור שכנגד טענו גם כנגד גובה שיעורו של הפיצוי שנפסק.

            בבית משפט קמא לא נשמעו ראויות, פסק-הדין ניתן בהסתמך על חומר הראיות שהיה בפניו.

הרקע :

4.         העובדות פורטו היטב בפסק-הדין שניתן בבית משפט קמא, ואין לנו אלא לחזור ולהביא את תמצית הדברים:

            המשיבה מס' 1 היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות הנדסיות - בנייה עפר ופיתוח, והמשיב מס' 2 הוא קבלן בניין ושותפה העסקי של המשיבה.

5.         המשיבה התקשרה ביום 5/3/98 בהסכם בכתב עם המערערים לבניית בית בזיכרון יעקב. להסכם צורף מפרט טכני ותנאים כללים נוספים לרבות טבלת תשלומים.

המשיבים התחייבו לסיים את עבודת הבנייה תוך 9 חודשים, כלומר עד ליום 10/12/98.

6.         המערערת, שהיא כאמור נכת צה"ל בשיעור של 100% ומרותקת לכסא גלגלים, נעזרה באביה, בביצוע פרויקט הבנייה. המערערת שילמה למשיבים עבור עבודות הבנייה שנעשו, עד שלב מסויים, סכום של 241,852 ש"ח כולל מע"מ.