פסק-דין בתיק עא 2071/02

ערעור זה מופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת דפנה גבע) מיום 7.4.02 (ת.א. 64462/00), לפיו נדחתה תביעת המערערת על הסף מחמת מעשה בית דין.

העובדות הצריכות לעניינו הן כדלקמן.

נגד המערערת - חיים כהן את ג'ודי, חברה לקבלנות והשקעות בע"מ (להלן: "כהן את ג'ודי) הוגש כתב תביעה לבית משפט השלום בת"א לתשלום 157,835 ש"ח בגין חוב שחבה למשיב, שמואל נחום (להלן: "נחום"), עבור עבודות טיח, צבעות, ריצוף וסבלות שביצע עבורה על פי הזמנתה, בבנין אותו בנתה ברח' נוה יהושע ברמת גן (ת.א. 109344/99, להלן: "התביעה הראשונה"). בכתב הגנתה כנגד תביעה זו טענה כהן את ג'ודי כי הודיעה לנחום על הפסקת עבודתו לאחר שהפר את התחייבויותיו כלפיה וגרם לה נזקים כבדים, עוד טענה, כי נחום לא עמד בלוח הזמנים לביצוע העבודות וכי קצב עבודתו לא תאם את המוסכם.

עוד נטען כי סך העבודות שביצע נחום היה בהיקף של 17,000 דולר. לנוכח ההפרות הנטענות הופסקה עבודתו בתאריך 15.7.99, לאחר ששולמו לו 40,000 דולר, דהיינו סכומים העולים על התמורה המגיעה לו בהתאם להיקף העבודה שביצע בפועל.

המערערת הוסיפה וטענה כי בשל הפרת ההסכמים מצד נחום נאלצה להתקשר עם קבלן אחר לו שילמה 60,000 דולר לסיום עבודות הטיח והריצוף בבנין.

בסעיפים 7 - 9 לכתב ההגנה סיכמה כהן את ג'ודי את נזקיה הנטענים שכללו תשלום ביתר לנחום, נזקים פיזיים שנגרמו לבניין על ידי פועלים, והסכומים העודפים שנאלצה לשלם לקבלן המחליף.

תביעתו של נחום (להלן: "התביעה הראשונה"), נדונה בפני כב' השופטת יהודית שיצר, ולאחר שנסתיימה שמיעת הראיות ניתן על ידה בתאריך 31.7.01 פסק דין בו נדונו בהרחבה טענותיה של המערערת לעניין הגורמים להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, התשלומים ששולמו עבור העבודות ויתרות החוב, כב' השופטת דחתה את טענותיה של המערערת ככל שהן נוגעות להפרת ההסכם על ידי נחום, ולנזקיה הנטענים.

כהן את ג'ודי חוייבה לשלם לנחום 43,111 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן הוצאות.

בתאריך 25.06.00 הגישה כהן את ג'ודי כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד נחום לתשלום 201,600 ש"ח.

על פי הנטען בכתב התביעה התחייב נחום לבצע עבודות טיח וריצוף בבנין ברח' נוה יהושע 22 ברמת גן. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי בתקופה בה עבד בבנין עובר להפסקת העסקתו סיים נחום רק חלק קטן מסך העבודות שאותן התחייב לבצע ובכך הפר את סעיף 10 להסכמים.

עוד טענה המערערת כי היקף העבודה שבוצעה ע"י נחום הסתכם ב-17,000 דולר בלבד ובשל הפרות אלה הופסקה עבודתו.

בהמשך כתב התביעה חזרה כהן את ג'ודי ופרטה את ההפרש בין התשלומים ששלמה לנחום לבין העבודה שבוצעה בפועל, את הסכומים ששילמה, לטענתה, לקבלן המחליף ואת העלות הנוספת שנגרמה לה בשל כך (להלן: "התביעה השניה").

בתאריך 28.2.02 הגיש נחום בקשה בכתב לדחיית התביעה השניה על הסף מחמת מעשה בית דין (מוצג נע/5 למוצגי המערערת), בנימוק שהשאלות העובדתיות המפורטות לעיל הוכרעו בפסק הדין הראשון ובהסתמך על ההלכה לפיה אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללה אזי יהיו אותם בעלי דין או חליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני (להלן: "השתק פלוגתא").

כב' השופטת דפנה גבע בחנה את טענות הצדדים והחליטה לקבל את בקשת נחום ודחתה את תביעת כהן את ג'ודי על הסף.

הערעור:

בהודעת הערעור אין ב"כ המערערת חולק על הכללים המוגדרים כ"השתק פלוגתא" אולם להשקפתו מכיוון ש: "כלל הפלוגתא הפסוקה יחול רק לגבי אותן טענות שהועלו למחלוקת בפלוגאות בתביעה הקודמת נדונו והוכרעו בקביעת ממצא פוזיטיבי וההכרעה בהן היתה נחוצה לצורך פסק הדין". רשאית המערערת לשוב ולהעלות טענות שהועלו על ידה ונדחו ע"י כב' השופטת שיצר בנימוק שלא הוכחו על ידה מפני שלהשקפתה "קביעת ממצא פוזיטיבי" אין משמעותה דחיית טענה עובדתית מחוסר ראיות.

דיון:

לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובפסקי הדין, אנו סבורות, כי דין הערעור להידחות. עיון בכתב הגנתה של כהן את ג'ודי בתביעה הראשונה ובכתב התביעה השני (מטעמה) מעלה כי בשני כתבי הטענות נטענו על ידה טענות עובדתיות זהות, הן באשר להפרת ההסכם, הן באשר לתשלומים ששולמו על ידיה, יתרות התשלום והנזקים הנטענים בשל כך.

טענות עובדתיות אלו נבחנו על ידי כב' השופטת שיצר, אשר דנה בהן אחת לאחת, וקבעה כי לא עלה בידי המערערת להרים את הנטל המוטל להוכחתן. טענות אלו עלו במסגרת הגנתה של המערערת, לפיה ביטלה את החוזה עם המשיב כדין. אין בכך, לשיטתנו, כדי לאפשר למערערת להעלות טענות אלו בשנית, במסגרת תביעה שהגישה.