פסק-דין בתיק עא 2063/04

א.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט מר  מ. אלטר), מיום 31.7.03 ב-ת.א. 3726/97, לפיו נדחתה תביעתה של המערערת כנגד המשיבה (חב' החשמל), ואילו התביעה - שכנגד שהגישה המשיבה התקבלה, והמערערת חוייבה לשלם למשיבה את הסכום של 16,454 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה-שכנגד (7.12.98), ועד התשלום בפועל.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

חברת החשמל הזמינה מן המערערת ביצוע עבודת כיפוף לתשעה צנורות בקוטר שמונה צול. אלה צנורות בעטיפת פלסטיק מיוחדת המיועדים להובלת נפט בלחץ גבוה לאורך פרק זמן ממושך.

המערערת הגישה תביעתה כנגד חברת החשמל מן הטעם שהיא סיפקה את הצנורות המכופפים לחב' החשמל, אך זו האחרונה לא שילמה את המגיע.

בכתב ההגנה טענה חב' החשמל שהמערערת איחרה באספקת הצנורות המכופפים וסיפקה אותם רק ביום 29.10.96 (במקום: 1.10.96). לטענת חב' החשמל ביצעה המערערת את הכיפוף על ידי כלים שאינם מתאימים ולכן נגרמו לצנורות נזקים בלתי הפיכים ולא ניתן להשתמש בצנורות להובלת נפט בלחץ גבוה.

חב' החשמל נאלצה, לטענתה, לרכוש צנורות חדשים במקום אלה שכופפו על ידי המערערת.

בכתב הגנתה טענה חב' החשמל שנוכח האיחור באספקת הצנורות והנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לצנורות, אין לחייבה לשלם למערערת עבור כיפוף הצנורות עפ"י ההזמנה, ואף יש לחייב את המערערת לפצות את חב' החשמל בגין הנזקים שנגרמו לה, ומכאן התביעה-שכנגד.

בכתב התשובה טענה המערערת שחב' החשמל מעולם לא הודיעה על ביטול ההסכם או על כוונתה שלא לשלם את התמורה, אלא רק הודיעה שהעבודה בוצעה באיחור וכי יש לבצע תיקונים שבגינם תחייב חב' החשמל את המערערת.

ג.          בישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט קמא ביום 10.9.01 הבהיר ב"כ המערערת כי:

"אין מחלוקת שבסופו של דבר התברר שעבודת הכיפוף שבוצעה לא היתה תקינה ולא ניתן היה להשתמש בצינורות לצורך המטרה שלשמה חב' החשמל הזמינה את עבודות הכיפוף"

בשים לב להבהרתו זו של ב"כ המערערת קבע כב' השופט קמא בפסק-דינו שהמחלוקת העובדתית העיקרית שבה יש צורך להכריע היא כדלקמן:

גירסת המערערת: המערערת הודיעה לחב' החשמל, לאחר סיום עבודת כיפוף הצינור הראשון, שקיימת בעיה של התקלפות הציפוי. עקב כך בדק נציג חב' החשמל את הענין, ובהמשך אישרה חב' החשמל למערערת להמשיך בעבודת הכיפוף, למרות התקלפות הציפוי.

חב' החשמל כופרת בנכונות גירסתה זו של המערערת. (עמ' 2 של פסה"ד, פיסקה 5).

ד.         עול ההוכחה, כך קבע כב' השופט קמא, ובצדק, רובץ על המערערת.

            לאחר שבחן כב' השופט קמא את העדויות שהובאו בפניו מטעם שני הצדדים לגבי הסוגיה שבמחלוקת, קבע כב' השופט קמא שאין באפשרותו להעדיף את גירסת העדים שמטעם המערערת (המנהל מר שמעון שטרית, ומנהל המפעל של חברת מילגון בע"מ שם התבצעו עבודות הכיפוף, מר אפרים לופו), על פני גירסת העדים שמטעם חב' החשמל (מנהל מדור ייצור במחלקת השירותים הטכניים מר יצחק קוויאט, הטכנאי מר שמוליק אלישיב, ומנהל מחלקת צנרת וריתוך מר מאיר פורר).

כב' השופט קמא הוסיף שבנסיבות המקרה היה מצפה שעדי המערערת (מר שטרית ומר לופו) יבקשו מעדי חב' החשמל או כל גורם אחר בחב' החשמל, כי יתנו אישור על המשך העבודות, אם אמנם היה אישור כזה, בכתב.

עוד כותב כב' השופט קמא:

"כאשר בעל מקצוע מתבקש לבצע עבודה והוא מגלה כבר בתחילת העבודה כי כתוצאה מביצוע העבודה נגרמים נזקים או מתגלים ליקויים, שלדעתו לא ניתן למנוע אותם, ומזמין העבודה מבקש ממנו להמשיך בביצוע העבודה חרף אותם נזקים ו/או ליקויים, מן הראוי שיבקש על כך מסמך בכתב"

            (עמ' 4 רישא בפסה"ד)