פסק-דין בתיק עא 1915/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטת הממונה על המרשם על פי חוק המקרקעין, תשנ"ט - 1969מיום 4.4.2005 לפיה נדחה ערר על החלטת המפקחת על המקרקעין, חולון שדחתה בקשה לרישום בית משותף על חלקה 162 בגוש 6010.

על פי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הבית שרישומו התבקש כולל גלריה בשטח 500 מ"ר אשר נבנתה ללא היתר וכן קיימת אי בהירות ביחס לביתן אשר הוגדר בתשריט שהוגש לרישום כביתן לשומר, לאחר מכן שונתה ההגדרה באופן שבו תואר המבנה כ"ביתן" מבלי לפרט את שימוש. בנוסף, למרות שהביתן נכלל ב"רכוש המשותף" כהגדרתו בסעיף 52 לחוק המקרקעין התבקשה המפקחת להצמידו לחלקת משנה בבית.

תקנה 50 (ב)(2) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תשנ"ט - 1969 (להלן: " התקנות") קובעת כי לבקשה לרישום בית בפנקס הבתים המשותפים יצורפו:

            " תשריט הבית מאושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה, או תשריט אחר הניתן, להנחת דעתו של המפקח, תמונה נאמנה של הבית ודירותיו."

מאחר שתשריט הבית לא אושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה בשל הבניה הבלתי חוקית דחתה המפקחת את הבקשה לרישומו של הבית כבית משותף. ערר שהוגש לממונה על המרשם נדחה ומכאן הערעור שבפני.

בהודעת הערעור טוענים המערערים כי המפקח אינו משמש כידן הארוכה של הרשויות העוסקות באכיפת הוראות חוק התכנון והבנייה ושעה שמוצגים בפניו האישורים שפורטו בתקנה 50 (א)(2) הנ"ל מחובתו לרשום את הבית כבית משותף. מכיוון שבענייננו מסרבת הועדה המקומית לאשר את התשריט שומה על המפקחת לפעול על פי הסיפא של התקנה ולקבל את תשריט אחר שיערך להנחת דעתה.

עוד נטען כי תקנה 29 מכירה באפשרות לפיה ירשם בית משותף אשר חלקו נבנה ללא היתר בכך שניתנת לרשם המקרקעין האפשרות לרשום הערה בדבר אי התאמת בנין להיתר שנתנה הועדה על פי חוק התכנון והבנייה.

להשקפת עו"ד טלמון, המחוקק הפריד בין הסנקציות שרשאיות רשויות התכנון לנקוט כנגד בנייה בלתי חוקית לבין החובה והזכות לרשום בית כבית משותף והפרדה זו מוצאת את ביטויה בהוראות תקנות 50 (ב)(2) ו- 29 (א) המכירות באפשרות לפיה בניין ירשם כבית משותף על סמך תשריט שאינו מאושר על ידי הועדה ותירשם לגביו הערה המתייחסת לבנייה הבלתי חוקית.

מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי הסייפא של תקנה 50 (ב)(2) הנ"ל הינה פורמלית בלבד ואין חובה לפעול על פיה, ושיקול הדעת מתי להקל על מבקשי הרישום ולהסתמך על תשריט אחר נתונה למפקח ובאשר להוראת תקנה  29 (ב) התנאי להפעלתה הוא פניית הועדה המקומית לתכנון ובנייה ולא של מבקשי הרישום.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי כי דין הערעור להידחות.

סבורה אני כי המסקנה אותה מבקש ב"כ המערערים להסיק לפיה על המפקח להתעלם מבנייה בלתי חוקית ולהסתפק בתשריט אחר הנותן תמונה נאמנה של הבית, בכל עת שהועדה המקומית לתכנון ובנייה מסרבת לאשר את התשריט, הינה מרחיקת לכת. מתקין התקנות העניק למפקח סמכות לבצע הרישום במקרים חריגים ומיוחדים בהסתמך על תשריט אלטרנטיבי אולם אין לפרש את תקנה 50 הנ"ל כמספקת "מסלול עוקף רשויות תכנון".

גם האמור בע"א 402/80, "אתגר" הקלוב הישראלי למסחר ביהלומים בע"מ ואח' נ' מ.ב.א. החזקות ונכסים בע"מ, פ"ד לה (3) 309 316 אין בו כדי לסייע למערערים מאחר שהאמור שם מתייחס למצב לאחר שבוצע הרישום אשר לגביו נקבע כי אינו מהווה ראייה לחוקיות הרישום. העובדה שרשם המקרקעין רשאי לבצע רישום גם ללא היתר אין פירושה כי הוא חייב לעשות כן.

גם רישום ההערה בדבר הבנייה הבלתי חוקית לא נועדה להקל על עברייני בנייה אלא מספקת לועדה המקומית לתכנון מכשיר להתריע בפני צדי ג' על קיומה של החריגה והראייה שהסמכות לפנות בבקשה לרישום ההערה נתון לועדה.

יתרה מכך, מעבר לבנייה הבלתי חוקית, מעררם של המערערים וההחלטה עולה כי המערערים מבקשים להצמיד חלק מן הרכוש המשותף ליחידת משנה בניגוד להוראות החוק וגם מטעם זה לא ניתן לבצע את הרישום על פי התשריט שהוגש על ידם.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.

המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ו (4 בינואר 2006) במעמד הצדדים.